כל שנה זה אותו הדבר

מגיעים לקונצרט סוף השנה בשיא ההתרגשות, נתת הכל - ממש הכל

לא ויתרת על אף תלמיד ואף תלמידה

סיימת בתחושה סיפוק אבל גם בתחושת שחיקה והתשה

רק מחכה לנשום טיפה בקיץ, לחדש כוחות ויצירתיות.

​

כל קיץ זה אותו הדבר

ברגע שמתחילים לנשום

מתחילות החרדות: כמה תלמידים ימשיכו,

האם צריך לחפש מקום עבודה נוסף?

מה יקרה בספטמבר: ירשמו לפני או אחרי החגים?

ועד הרגע האחרון ( ה31 לאוגוסט במקרה הטוב) אין תשובות ברורות.

​

חייבים לשנות ואפשר גם אחרת

לשנות את הגישה של ההורים.

להסביר שמדובר בתהליך ספירלי רב שנתי - אפילו לאלו שרק רוצים את הנגינה כתחביב

כן, זה לוקח זמן . זה היופי שבדבר וזו התרומה הכי גדולה לצמיחה של הילדים והילדות שלהם.

​

עכשיו במפגשי הקונצרטים, שניה לפני שיוצאים לחופש

זו ההזדמנות שלך

הזדמנות לתקשר אחרת עם ההורים

ולבנות את ההמשכיות הזו

את השפה המשותפת וההבנה שחופש הוא חלק מהתהליך

להיות רגועים ולדעת שהתלמידים והתלמידות שלך ימשיכו איתך הלאה.

​