ספויילר: זה פוסט של סרטונים.
אנשים מעוררי השראה שמדברים על חינוך, תהליך ומתבגרים.
אני מזמינה אתכם להכין קערת פופקורן, למצוא פינה נוחה ושקטה בבית לקרוא, לצפות ולהאזין -
מבטיחה לכם שלא תתחרטו
הקשר הנוצר בין מורה לתלמיד הוא הבסיס
על הקשר הנוצר בין מורה לבין תלמיד כבר נאמר הרבה.
מורה הוא מורה לחיים, המורה ישאר עוד שנים רבות בחיי התלמיד,
עוד שנים רבות אחרי המפגש בינהם.
ולכן אחריות המורה והאתגר העומד בפניו תוך כדי השגרה הם עצומים!
ורק כדי להמחיש:
האפשרות להיות חלק משמעותי מחיי ילד וללוות אותו בתהליך הצמיחה שלו,
היא מתנה שלא תסולא בפז.
יש להוקיר אותה, להבין את גודל ההזדמנות וגודל האחריות המגיעה איתה.
מילה של מורה לתלמידו, תלווה את התלמיד לאורך כל חייו גם כבוגר,
ולכן זו הזדמנות להשתמש במילים ודוגמא אישית ככלי שיעצים ויחזק.
כמורים לנגינה, אנחנו פוגשים מגוון רחב של תלמידים, כנראה שרובם לא יהיו מוזיקאים מקצועיים,
ומעטים מהם יהיו נגנים מצטיינים,
אבל יש פה הזדמנות שונה לחלוטין:
אני לא אשכח איך כשלמדתי יצירות מתקופת הבארוק, המורה שלי חשף אותי לספרי אמנות ,
מבנים ארכיטקטוניים ופסלים,
רק כדי שאוכל לדמיין את זה בזמן שאני מנגנת.
כמורים יש לנו את הזכות העצומה -
ללמד אותם שפה חדשה,
לפתח הקשבה.
להבחין בפרטים הכי קטנים יחד עם יצירה של מבט על.
ללמד אותם התמדה וכמה משמעות יש לדרך ולא לתוצר הסופי.
לחשוף לאנשים, סגנונות,
דרכי מחשבה יצירתיות.
לפתח את הסקרנות,
ולהרחיב אופקים.
כל אלו הופכים ילדים לבוגרים אנושיים, אכפתיים ובעלי ארגז כלים נפלא להמשך החיים.
ריטה פיטרסון, מורה, בת למשפחת אנשי חינוך, מדברת על בניית קשר, קרבה,
ויצירת מורשת של השראה ומודל לחיקוי.
גיל ההתבגרות - איך ניתן לייצר התמדה ולמה כדאי
גיל התבגרות מגיע ואיתו האתגרים.
אנחנו יודעים שזו תקופה של השתוללות הורמונלית ,כאוס נוירולוגי, ורגשי מוחלט.
המתבגרים סביבנו עצבניים ומעצבנים.
מחקר שניתח את רמת האושר בגילאים השונים הראה את הירידה המשמעותית ביותר אצל הורים לילדים מתבגרים.
מעניין למה...
כל עכבר הופך לפיל, וההורמונים מופיעים בשיא תפארתם.
פרופ' סיגל העז וצלל למוחם של בני העשרה והפריח כמה מיתוסים בנושא.
גיל ההתבגרות הוא הגיל בו קורות ההתפתחויות הקוגניטיביות דרמטיות.
זהו גיל עם הכי הרבה כוח ויצירתיות. המוח עובר שינויים עצומים
ולכן, זה גיל עם הזדמנויות מופלאות לבחור תחום ולהתחיל להעמיק בו.
זו הזדמנות לעבור מחשיבה רחבית להעמקה.
הבחירה באיזה תחום לעסוק ולמידת עומק היא זו שתשנה את מבנה המוח ותקנה מיומנויות כבוגר.
פעילות כמו נגינה ואימון על בסיס קבוע יוצרת אינטגרציה בין חלקי המוח,
מחזקת את השלמות (wellbeing), והיכולות החברתיות.
דן סיגל, פסיכיאטר מומחה לגיל ההתבגרות וכותב הספר "Brainstorm" מנסה לעשות קצת סדר בבלאגן.
איך רותמים אותם לתהליך
צעד צעד, לאט לאט.
כמו בכל אפליקציה שהם משחקים בה, הצעדים הקטנים, התגמולים הקטנים שהם אוספים בדרך,
הם אלו שיביאו אותם להתקדמות ויהוו עבורם תמריץ להתמדה.
הגיימיפיקציה כבר כאן,
ועוד לא השתמשנו בה מספיק לצורך למידה מותאמת לעולם החדש.
סטפן דונייאר הוא מקרה קיצון, של מי שלוקח צעדים קטנים, כמה שעות בשבוע ומגיע לשיאי גינס.
אז נכון, אפשר לומר שסטפן לקח את רעיון התרגול וההתמדה כמה צעדים קדימה.
הוא אדם עקשן ששום דבר לא עומד בדרכו ולא משנה מה המשימה והיעד שהציב לעצמו.
אבל מה בכל זאת אפשר ללמוד ממנו?
כל משימה גדולה ככל שתהיה,
אפשר (וצריך) לפרק למשימות קטנות ומדידות המאפשרות לחוות את ההצלחות וההתקדמות.
בדרך לכל יעד,
יש סימני דרך קטנים המתווים את התהליך.
ככל שנקפיד לשים עליהם לב, כך תחושת ההתקדמות תגדיל את המוטיבציה להמשיך.
הגדרה של יעדים ברורים ונקודות משמעותיות בדרך הם המתכון לאימון מוכוון ואפקטיבי.
לתחושת הדינמיות ונראות ההתקדמות בתהליך האימון יש משמעות קריטית בוודאי בכל הקשור לדור הZ.
הם צריכים את הרב תחושתיות הזו כדי להתמיד לאורך זמן.
ככל שנעזור להם לשים לב לפרטי הקטנים, כך הם יוכלו להרגיש דינמיות בתהליך של האימון הסיזיפי והחזרתי.
האימון הזה הוא שיוביל לחוסן בחייהם כבוגרים
והחזרתיות היא שתאפשר להם גמישות מחשבתית ויצירתיות.
Comments