באיזה גיל כדאי להתחיל ללמוד נגינה?
שאלה כל כך נפוצה, עם כל כך הרבה גישות שונות שמשתנות בהתאם לשינויים התרבותיים המתרחשים בעולם.
החל משיטות אותן פיתחו קודאי וסוזוקי הידועים, דרך טרום מוזיקה, כלי אורף, אפליקציות למשחק
לימוד מוזיקה ותווים,
הגישה הגורסת שקודם כל יש ללמוד שירה במקהלה,
ועד ההבנה שאולי כיום זה כבר פחות מתאים ורצוי להתחיל רק לקראת גיל 8.
אז הגיע הזמן לגעת בנושא המורכב הזה.
מתי כדאי להתחיל ללמוד לנגן?
כמה שיותר מוקדם- יותר טוב
ככל שיהיו צעירים יותר, כך יפנימו מהר יותר ועמוק יותר. האמנם?
במשך שנים רבות הגישה הרווחת בחינוך המוזיקלי היתה כמה שיותר מוקדם יותר טוב.
מחקרים רבים הראו שבגיל הרך המוח הוא כמו ספוג.
יכולת הקליטה וההפנמה היא עצומה.
במשך שנים הורים ראו בלימוד בגיל הרך הזדמנות לרכישת מגוון רחב של מיומנויות שפתיות וקוגניטיביות:
לימוד שפות, משחקי חשיבה מורכבים, ריקוד וגם נגינה.
מייסדי שיטות הוראת המוזיקה לגיל הרך הידועים ביותר הם קרל אורף, קודאי וסוזוקי.
"שיטת סוזוקי בהוראת מוזיקה מתבססת על הנחת היסוד של המורה, המחנך והיוצר היפני סוזוקי,
לפיה יכול כל ילד לפתח את כישוריו המוזיקליים, בתנאי שיזכה לעידוד המתאים מהוריו וממוריו"
סוזוקי התייחס ללימוד המוזיקה כלימוד שפה, וכמו בלימוד שפה יש לאפשר לילד לרכוש את הידע לאט ובסבלנות ולא להאיץ, ללחוץ או לדחוק.
היופי בשיטת סוזוקי היא שהיא מתאימה למגוון רחב של תרבויות:
"השיטה נתפשת בכל הארצות כגישה חינוכית רגועה, תומכת, לא תחרותית ומטפחת,
ולא רק כשיטה להוראת הנגינה בכינור"
זולטאן קודאי ההונגרי עסק רבות בנושא החינוך המוזיקלי, וכתב מוזיקה וספרים שמטרתם לעורר את הסקרנות ולשנות את דרכי ההוראה בבתי הספר.
לעבודתו היתה השפעה גדולה הן בהונגריה והן מחוצה לה, ויש הטוענים אף שהוא פיתח שיטה סדורה: שיטת קודאי, אם כי נראה שזה כינוי מטעה, שכן קודאי לא יצר שיטה מקיפה, למעשה,
אלא קבע מערכת עקרונות שיש למלא אחריהם בחינוך המוזיקלי.
הגותו בכל הנוגע לחינוך היוו השראה לשיטה, שעמיתיו פיתחו במשך השנים הבאות."
קרל אורף מלחין גרמני שרתם את הדחפים והכישורים הבלתי מודעים של הילד לצורך לימוד מוזיקה
והשתמש במוזיקה ככלי חינוכי.
לראייתו הבסיס לכל הוא תחום הקצב וכלי ההקשה, ועד היום משתמשים בכלי אורף (מגוון כלי הקשה), לבניית הבסיס המוזיקלי אצל ילדים צעירים.
האם באמת ניתן לייבא שיטות הוראה שנוצרו בתרבויות אחרות לחינוך הישראלי?
במשך שנים רבות הכניסו בארץ חלקים משיטות ההוראה המוזיקלית האלו לגיל הרך.
חלקן עבדו יותר וחלקן פחות.
אחת הבעיות העיקריות היתה הדיוק בהנחיית השיטה.
בארץ כמו בארץ ישנה נטייה לעגל פינות איפה שפחות נוח.
מה גם שחינוך קשור לתרבות,
ושיטות הוראה הן חלק ממערכת תרבותית חינוכית מורכבת הרבה יותר,
מאשר מורה בודד שמגיע אחת לשבוע לכיתה או לגן.
מדובר ביצירת דרך חיים.
בואו נודה על האמת, התרבות הישראלית והחינוך הישראלי בכל זאת שונים מאלו שבמזרח ובאירופה.
התוצאה בחלק גדול מהמקרים היתה שיטה שיובאה לארץ, אבל יושמה רק בחלקים שהיו נוחים יותר ליישום.
מה עוד, ששיטות אלו מתאימות לשלב מאוד מסויים בהתפתחות המוזיקלית,
הן שלב אחד מיני רבים,
ובארץ היה קשה יותר לבנות ולעבור לשלב ההתפתחות הבא.
היתה נטייה למשוך את זה עוד ועוד ולא להשתמש בזה כיסודות לבניה גבוהה ומורכבת יותר.
לדוגמא: שיטת סוזוקי, מפתחת את יכולת ההקשבה ו"מזניחה" את לימודי התווים בשלב הראשוני.
הגיוני לגמרי כאשר מדובר בילדים רכים שהמשחק המוזיקלי מאפשר להם להכנס לעולם המוזיקה בצורה הרבה יותר אינטואיטיבית.
אך ישנו השלב שבו יש את הצורך להתחיל ולטפל בחלק האורייני- קריאת התווים
כדי לייצר שפה משותפת עם נגנים נוספים ולהרחיב את טווח המיומנויות.
פה כבר הורגשה בעיה.
תלמידים שהתקדמו יפה מאוד בשיטה הזו והיו בעלי יכולת אלתור ונגינה משמיעה,
הגיעו לגיל בו רצו לקחת חלק בנגינה משותפת עם תלמידים נוספים, או ליישם דברים שהם שומעים.
ובשלב הזה כבר חסרו להם כלים בסיסיים, כמו היכולת לקרוא תווים באופן שוטף,
מה שיצר תסכול גדול ובסופו של דבר פרישה מעולם הנגינה.
התאוריות אל מול המציאות
מהנסיון שלי למדתי כמה דברים.
חלילית נחשבת לכלי פשוט ומתאים לתלמידים צעירים ומתחילים מבחינת ההתאמה לגודל הגוף,
העלויות הנמוכות של רכישת הכלי מאפשרות התנסות ללא חשש מצד ההורים שמא ישקיעו הרבה מאוד כסף על רכישת כלי שבסופו של דבר לא ישרת את הילד.
עם השנים גיליתי שזה לא כל כך פשוט,
לא פשוט לסגור את הנקבים, לנשוף ולנקוש עם הלשון בו זמנית.
מצאתי שהרבה יותר קל להתחיל ללמד ילדים בכיתה ב' וג' לנגן בחלילית.
הם כבר רכשו מיומנויות אורייניות בסיסיות בבית הספר, הם מבינים תהליך סדור.
בנוסף, התפיסה שלהם לרוב מהירה יותר,
ולכן ההתקדמות ותחושת ההצלחה הרבה יותר טובות והסיכוי להתמדה גם כן.
הופתעתי לגלות שגם מורים לפסנתר וכינור שבעבר העדיפו להתחיל עם תלמידים כמה שיותר צעירים, בכל הקשור לגמישות המפרקים, ויכולת רכישת שפת המוזיקה,
כבר לא ששו לקבל תלמידים צעירים כמו שנטו בעבר- גיל גן חובה ואפילו צעירים יותר.
הם גילו שצורת החיים שלנו כיום לא תומכת ואפילו מזיקה ללימוד נגינה בגיל צעיר כזה.
איך בכל זאת אפשר להתחיל ללמוד נגינה בגיל צעיר?
כאשר ילד בגיל כל כך צעיר מתחיל לנגן זה דורש מעורבות גדולה של ההורים.
הרבה פעמים זה דורש שני שיעורים קצרים בשבוע במקום אחד ארוך,
זה מחייב להפוך את האימון למשחק משותף.
לצורך כך צריך הורה או מבוגר משמעותי אחר כמו סבא או סבתא שמאוד מגוייסים לעניין ויכולים להקדיש לזה זמן קבוע וסדיר במהלך השבוע - הן לשיעורים והן לתרגול היומיומי.
כיום הדברים הללו לא תמיד אפשריים בשל אורח החיים העמוס שלנו, שעות העבודה והנסיעה הארוכות.
במידה ובסופו של יום מדובר בשיעור בודד בשבוע,
כאשר ההתמדה והתרגול כולם מוטלים על כתפי המורה והתלמיד הצעיר,
הסיכוי שיווצרו הרגלים בריאים ונכונים, ומוטיבציה פנימית לאימון- הם קלושים.
זו הסיבה שמורים רבים ממש דחו תלמידים צעירים ובקשו מהם לחזור בגיל מאוחר יותר כאשר תהיה להם הסבלנות "לשבת על הטוסיק" למשך חצי שעה.
(על השאלה האם לימוד נגינה מחייב עמידה או ישיבה רצופה למשך זמן- נדון בהזדמנות אחרת ורמז לזה אפשר לקרוא בפוסט עם נעמי רוגל העוסקת כבר עשרות שנים בתחום החינוך המוזיקלי.)
שירת המקהלה מאפשרת כניסה מבוקרת לעולם המוזיקה והנגינה
במהלך השנים חלחלה לארץ הגישה האירופאית המדברת על השירה המשותפת
ככלי הנכון יותר ללימוד מוזיקה בגיל הצעיר.
מקהלות של ילדים צעירים הלומדות לשיר ביחד,
לתרגל שמיעה והפקת צליל,
להקשיב לליווי,
להתחיל ללמוד תיווי מוזיקלי
ובעיקר לתרגל הקשבה, תוך שימוש בתחושת הקבוצתיות כתומכת, מכילה ומעצימה גם יחד.
לרוב, מקהלות הילדים הן חלק מקהילה גדולה יוצר של מקהלות:
מקהלה ייצוגית,
מקהלה בוגרת ועד מקהלת מבוגרים,
וכך קל יותר לראות ואפילו לחוש את יכולת ההתפתחות וההתקדמות
מה שמייצר מוטיבציה, שאיפה וחזון.
אולי באמת נכון יותר לייצר חוויה חברתית, הכוללת פיתוח של ההקשבה הפנימית ובנייה של יכולות התבטאות
בעולם של תקשורת מקוונת וריחוק חברתי.
אך גם כאן יש לשמור על האיזון הדק בין פופולרי ותוצאות מהירות לבין הקניית יסודות ובניית דרך משמעותית.
בסופו של יום הכל תלוי במבוגר המוביל את התהליך וביכולת לרתום את הילדים כשותפים משמעותיים.