שיחה עם זיו סלמה, מורה בMIA,
נגן ומורה לסקסופון קלאסי, מלחין, מעבד, ומנחה שיעורי האזנה -
החוקר את ההסללה התרבותית במוזיקה האמנותית בישראל,
ועוסק בשאלת התמהיל התרבותי במוזיקה הישראלית.
זיו ספר קצת על עצמך, מתי התחלת ללמוד מוזיקה?
התחלתי ללמוד מוזיקה בגיל 9 בקונסרבטוריון העירוני בעכו.
אני זוכר שמורה מהקונסרבטוריון נכנסה לכיתה שלי ואמרה שפותחים חוג חלילית.
לא ידעתי למה אבל ידעתי שזה בשבילי.
מאז ועד היום אני בעצם באותו מסע.
הולך אחרי התחושה הזאת פנימה יותר ויותר בעולם המוזיקה. מנסה לדייק את הדרך.
שתף אותנו קצת על המסלול המוזיקלי שעברת במהלך השנים
כנראה שאבן הדרך הכי משמעותית מההתחלה ועד היום, היתה המעבר לתיכון למדעים ואמנויות בירושלים. עזבתי את עכו בתחושה שלמוזיקה יש דברים אחרים לתת לי.
דברים שלא קיבלתי בעכו.
שוב לא ידעתי את זה, הרגשתי את זה והחלטתי ללכת אחר התחושה הזאת.
בתיכון למדעים ואמנויות מצאתי את כל מה שחיפשתי ויותר.
שם התחלתי ללמוד הלחנה ומשם המסלול לאקדמיה ולהשתלבות במוזיקה הקלאסית בארץ היה לי יותר ברור.
כיצד בא לידי ביטוי השילוב של עולם המוזיקה הערבית ועולם המוזיקה המערבית הקלאסית בחייך?
זאת שאלה לא קלה, ואני לא יודע היום אם מוזיקה ערבית זאת בדיוק ההגדרה שהייתי משתמש בה לשאלה כזאת.
אני תוצאה של מזרח ומערב.
שני האלמנטים האלה מתקיימים בי ובקבוצה גדולה של אמנים בני דורי.
אני מנסה לתת ביטוי לכמה שיותר צדדים בי בתוך מבנה קוהרנטי של יצירה מוזיקלית.
אם היית יכול לבנות עולם מוזיקלי חדש, מה היית לוקח מכל אחד מהם?
עולמות מוזיקלים חדשים נבנים בכל רגע נתון.
תרבות זה דבר דינמי, תמיד בתנועה.
הייתי רוצה קודם כל להבין שאנחנו לא בהכרח נעים קדימה, וזה דבר חיובי.
אנחנו נעים לכל מיני כיוונים ולפעמים בשיטת החינוך שאנחנו מורגלים אליה נוטים ללמד אותנו שאנחנו נעים קדימה, מתפתחים ומתקדמים ושעלינו לשאוף להמשיך להתקדם.
אני לא חושב שזה נכון וכדאי להיות סקרנים לכל הכיוונים, לא רק קדימה.
הייתי שמח שכל אחד ירגיש בנוח לבקר תרבותית איפה שבא לו, בלי עודף ביקורתיות או יותר מדי דעות קדומות.
שכל אחד ירגיש בנוח לקחת את מה שהוא מוצא לנכון מעולם תרבותי זה או אחר בפחות ביקורתיות.
האם יש לך איזשהן תובנות מהתקופה של השנתיים האחרונות –
המשבר בעולם התרבות בעקבות מגיפת הקורונה, ומהכניסה של הדיגיטל לעולם המוזיקה הקלאסית?
אין ספק שהקורונה טלטלה ומטלטלת את העולם,
אבל אני חושב שהיא מעלה לשיח ולמודעות תהליכים שכבר נמצאים בחיינו.
אני לא יודע אם יש מהפכה כל כך גדולה בהקשר של דיגיטל ומוזיקה קלאסית, כמו המשך ניסיון של מוזיקאים קלאסיים להגיע לקהל צעיר.
בשיאה של הקורונה, חשבתי שהיא מוכיחה לנו שהקהל לא באמת זקוק למוזיקה קלאסית.
זה נלקח מחיינו ולא קיבלתי תחושה שזה מזיז למישהו.
הקונצרטים הראשונים שהיו לי אחרי הקורונה היו מהקונצרטים המרגשים שהיו לי בחיים.
לראות את כמות הקהל והחדווה בעיניים שלהם גרמה לי להבין שהמוזיקה האומנותית פחות שברירית ממה שחשבתי.
איך אתה רואה את העולם המוזיקלי בעתיד הקרוב?
אני משתדל לא להתעסק בנבואות.
אני בטח לא יודע לגבי העולם, אבל אני משתדל להסתכל מסביבי בהקשר של מדינת ישראל, ואני חושב שבאמת גדל פה דור ראשון שהוא באופן גורף דור שרובו ילידי המקום.
כאלה שהשמש הים תיכונית לא זרה לעור שלהם, ושתפיסת ישראל כחלק מהמערב ברור להם ואני מחכה לראות מה יוליד דור.
דור שהחיבור בין העולמות התרבותיים טבעי לו.
ספר על הישג מיוחד שהיה לך במהלך הקריירה ואיך הגעת אליו
הישגים מיוחדים בקריירה, הם רגעים שאני מרגיש שהצלחתי ללכוד משהו עדין, חמקמק ומופשט דרך הכתב. זה יכול להיות כתיבה של מוזיקה, וגם כתיבת מאמרים או רעיונות, מה שאני יותר מתעסק בו בזמן האחרון. להצליח לתפוס רעיון בכתב, בעיקר דרך כתב תווים, הוא עדיין קסום בעיניי וכל פעם שאני מרגיש שאני מצליח לעשות את הפעולה הזאת בהצלחה זה ממלא ומספק אותי יותר מכל הישג אחר.
מי נותן לך השראה היום בעולמות המוזיקה?
אני מאוד סקרן ואני מחפש מוזיקה טובה שאני לא מכיר כל הזמן.
מהבחינה הזאת לא השתנתי הרבה מאז גיל 13.
אני מחפש באותו מרץ ובאותה סקרנות וגם באותה תחושה שאין לי באמת מושג תכלס איפה לחפש, וזה יכול לבוא מכל כיוון.
העיקר זה להקשיב, באמת להקשיב.
כשאני מוצא משהו שאני אוהב, אני בדרך כלל מנסה לחלץ ממנו רעיונות.
זה משהו שקורה לי בצורה טבעית, אני לא בוחר לעשות את זה.
אני מוצא איזה רעיון שמרגש אותי בתוך הדבר ומשתמש בו בעבודות שלי.
הרעיונות הם בדרך כלל מופשטים מאוד, ואני מאמין שלאנשים יהיה קשה להתחקות אחר הקשר בין מה שעורר בי השראה לבין מה שעשיתי עם אותה השראה.
לאיזה כיוון צריך ללכת החינוך המוזיקלי לדעתך?
אני לא מרגיש שיש הבדל בין חינוך מוזיקלי לפשוט חינוך ושניהם הולכים לדעתי בכיוונים דומים.
מורים היום מתחילים להבין שהם כבר לא סוכני ידע. הם לא בעלי הידע, הם כבר לא מחזיקים ב"אמת" ומי שמחזיק עדיין בגישה הזאת קל מאוד לערער על האוטוריטה שלו.
היום הידע פתוח לכולם ותלמיד יכול ללכת וללמוד כל נושא שעולה על רוחו במיליון פלטפורמות זמינות.
אנחנו צריכים לשמור על התלמידים שלנו שילכו במסלול נכון להם, למנן להם את היחס בין כישלון והצלחה מתוך היכרות עם כל תלמיד ותלמיד, ולשתף אותם בניסיון שלנו מתוך הבנה שהם מתנהלים בעולם שונה, משמע הניסיון שלנו חשוב מאוד אבל מוגבל, כי הוא נרכש בעולם שונה מהעולם שהם חיים בו.
כמורים אנחנו צריכים להבין כמה העולם דינמי היום,
להישאר פתוחים וקשובים ולקוות שנוכל להנחיל משהו מזה הלאה.
לא קל שסדרי עולם משתנים, ובחינוך זה מאוד ברור שהם משתנים.
צריך לנסות לשלוט פחות ולשאוף לעבר שותפות עם התלמידים אבל לא ממקום שוויוני.
באילו מדיומים נוספים ניתן להנגיש מוזיקה בכלל ומוזיקה קלאסית בפרט לבני נוער?
אני לא חושב שצריך להנגיש מוזיקה קלאסית.
אני חושב שצריך לשתף אותם בדברים שאנחנו באמת אוהבים מתוך האהבה שלנו לדבר.
נכון לתת לילדים להתנסות במערכות מוזיקליות שמתקיימות במוזיקה קלאסית כדי שיתנסו בדברים בעצמם. אולי בעתיד הם יגדלו בתחושה שהעולם של מוזיקה אמנותית לא זר להם.
מה החלום שלך בהקשר לחינוך המוזיקלי?
להקים מגמת מוזיקה תיכונית שלא מוגדרת על ידי ז'אנר מוזיקלי. כולם יצרו מוזיקה וכולם יבצעו מוזיקה, אבל לא תהיה הגדרה של ז'אנר למגמה ולא ידרשו מתלמידים להגדיר את העשייה המוזיקלית שלהם.
איזה עצה אתה יכול לתת למוזיקאים בהקשר של תרגול והתמדה?
אם זה לא כיף לך אתה לא לומד.
כיף זה מושג רחב, זה לא תמיד קל, אבל אם אתה לא נהנה או מסוקרן, המוח לא קולט.
כולנו מתמודדים עם גלים של מוטיבציה. זה בא והולך, צריך לדעת לשחרר לא פחות מלעבוד.