בין מלחין למבצע

זה התחיל מרעיון,

אני אוהבת לקרוא לזה חלום.

יניר ריטר רוצה שיכתבו מוזיקה מקורית לסקסופון הקלאסי,

כל אחד והחלומות שלו:)

יותר מזה,

הוא רוצה שמלחינים יכירו את מגוון האפשרויות הקיימות בכלי -

מגוון אפקטים שבשפה המקצועית נקראים:

הטכניקות המורחבות לסקסופון הקלאסי.

הרעיון הלך והתגבש והבנו שאנחנו רוצים להגיע למלחינים ישראלים.

לגבש קבוצה קטנה של מלחינים שהנושא מסקרן אותם,

לחשוף אותם קצת יותר לעומק להתפתחות הסקסופון הקלאסי,

לשיטות כתיבה,

לאפקטים של מצלול,

לאותן הטכניקות המורחבות,

ולהציב להם מטרה לסיום:

כתיבה של יצירה באורך 2 דקות בה הם מביאים לידי יישום חלק מהטכניקות האלו.

ואפילו היה לנו רעיון נוסף,

שהיצירות האלו יוכלו לשמש כחומר מקורי לתלמידים הניגשים לרסיטל בסקסופון קלאסי.

רעיון שהוליד קורס

אני חובבת רעיונות, חלומות,

והראש שלי מחווט באופן ישיר לאיך אפשר ליישם ולהגשים.

כך גם היה הפעם.

בנוסף לרעיון המרכזי, היתה פה הזדמנות נוספת -

שילוב בין מפגשי אונליין למפגש פיזי.

זה היה רעיון חדש ששמחתי להתנסות בו.

זה לקח קצת זמן

בניגוד ליישומים אחרים,

פה זה לקח קצת יותר זמן,

אבל בסופו של דבר,

בעזרת שי כהן ואיגוד הקומפוזיטורים הישראלי,

הצלחנו להגיע ל2 מלחינות ו2 מלחינים שהרימו את הכפפה:

הגר קדימה

דניאלה כהן - לויטס

יובל אבני

אורי נתנאל

ויצאנו לדרך.

בנינו תכנית הדרגתית

היינו מוגבלים בזמנים,

בעובדה שיניר גר בצרפת,

ובזמנים בהם הוא מגיע לארץ.

אחרי חשיבה יצירתית,

יניר הגיע לפורמט של הקורס:

4 מפגשים -

3 מפגשים בזום בין צרפת לישראל,

בהם יניר דיבר על הולדת הסקסופון,

ההתפתחות של הכלי,

הביא מגוון רחב של דוגמאות המשתמשות בטכניקות המורחבות,

גם הסבר על כל "אפקט" בפני עצמו,

הסברים מתי מתאים מה,

ומתי זה לא יעבוד,

דוגמאות מוזיקליות לשימוש בטכניקות האלו,

והמון חומרים שהמלחינים יוכלו לשאוב מהם מידע, רעיונות,

הסברים על התיווי -

איך לכתוב את זה כך שהמבצעים יבינו מה הכוונה,

והמון המון רפרנסים ליצירות מקוריות לסקסופון.

אם רק היה אפשר להכנס לראש שלהם

ככל שעברו השיעורים,

כל כך רציתי להיות זבוב בתוך הראש שלהם,

מהשאלות הבנתי שלכל אחת ואחד מהם כבר יש רעיון,

יש מצלול,

מתחיל להרקם סיפור, קו מוזיקלי,

וכל כך סקרן אותי לראות מה מתרוצץ שם,

אילו דימויים,

אילו קולות

אילו רעיונות,

ובעיקר הייתי סקרנית לגלות לאן זה יוביל, למה זה יתגבש.

היה צריך להתאפק יותר מחודשיים...

אחרי המפגש השלישי, המלחינות והמלחינים קיבלו זמן עבודה,

עד המפגש הפיזי שעדיין לא ידענו בדיוק מתי הוא יהיה.

אחרי חודשיים הגיע התאריך המיוחל בו יניר יהיה בארץ.

נותרו עוד 2 אתגרים קטנים...

למצוא את המקום למפגש

ולתאם זמן משותף בין 6 אנשים....

זה היה קצת יותר מורכב ממה שחשבתי,

אבל כמו כל דבר בחיים,

כשכולם מעוניינים במשהו,

פתרונות תמיד נמצאים.

הגיע רגע המפגש

קונסרבטוריון גבעתיים פתח את זרועותיו ואת האולם הקטן שלו בפנינו,

ברוחב לב גדול,

ובגמישות זמנים יוצאת דופן

(בטח במקום כל כך עמוס וכל כך קטן)

והגיע הרגע לשמוע את התוצרים,

מה צמח מהנבטים של מפגשי הזום.

סימן שאלה

היה מרגש להיפגש "על באמת"

וכולנו הגענו עם המון סקרנות לשמוע את התוצרים,

לבחון "על באמת" מה עובד,

מה פחות,

ומה אפשר ללמוד מהמפגש הזה בין המלחינים למבצע.

"סימן שאלה" היא שם היצירה הראשונה שיניר ביצע,

יצירה שנכתבה על ידי הגר קדימה.

טעימה ממה שהתרחש שם

בין הראש של הגר לבין האצבעות והנשיפה של יניר.

בין האוזניים של הגר לאצבעות ולפרשנות של יניר

פה הגענו לחלק המרתק,

הזמן הזה של הביצוע,

ההשוואה בין מה שהמלחינה רצתה,

לבין מה שיניר הבין,

לבין מה שהסקסופון יכול

החלק של ההתלבטויות והמחשבה משותפת.

איך נולדת יצירה?

הגר:

הכל מתחיל מהצליל.

אני חושבת על הצליל על ההתפתחות של הצליל

כותבת והולכת כל הזמן אחורה כמאזינה.

הכתיבה איטית יותר מהשמיעה ואני צריכה כל הזמן לבדוק את עצמי,

משחקת קדימה אחורה לאורך כל הכתיבה.

לא הייתי יכולה ורוצה לכתוב בצורה מובנית וסדורה,

אני ממש רואה את הצליל מתפתח - מאיפה הוא מתחיל,

לאן הוא הולך ואיפה זה מסתיים.

מה שיניר ביצע,

זה מה ששמעתי בראשי כשכתבתי.

לאורך השנים כמעט תמיד הביצוע תואם את מה שהתכוונתי.

וכן, אחרי שאני כותבת אני משחררת את זה למבצע,

זה חלק בלתי נפרד מהתהליך.

המשכנו ל -טוקטה (Toccata)

מסימן השאלה של הגר המשכנו ליצירה הבאה

טוקטה של יובל אבני.

נכנסנו לעולם מצלולי שונה לחלוטין.

כל מלחין ועולם האסוציאציות שלו,

כל מלחין ומה שמתרחש בין האוזניים לדמיון - לראש שלו.

כן,

אחרי הביצוע יש התלבטויות,

יש שאלות,

נסיונות.

זה היופי בעבודה של המלחין עם המבצע בזמן אמת.

המקום להיכנס לדקויות הקטנות של הכתיבה המקורית לכלי.

עכשיו הבנתי מה המהות האמיתית של הרעיון של יניר.

הצצה אל מאחורי הקלעים של בין הכתיבה לבין הביצוע.

מתי המבצע לוקח לעצמו את החירות לשנות?

בנקודה מסויימת יניר החליט לא לבצע כמו שיובל כתב.

למה?

יניר:

אני מנגן וממש מנסה להיכנס לראש של המלחין,

מנסה להבין למה הוא התכוון,

מה הוא שמע בעיני רוחו.

ממש להיות חוקר.

לחפור עד שאצליח לפצח למה הוא התכוון,

כשמרגיש לי שמשהו לא עובד,

או זר למהלך היצירה,

אני מרשה לעצמי להציע משהו אחר.

איך נולדת יצירה אצל יובל

יובל:

אצלי זה מופשט.

בדרך כלל יש לי רפרנס מיצירה אחרת שכתבתי.

הדברים מתכתבים אצלי בראש,

והרבה פעמים יש לי אימג' ויזואלי.

במקרה של היצירה הזו היה לי אימג' של נגן סקסופון ליד ואדי.

האם ואיך אפשר להעביר את האימג' לנגן?

האם יניר היה מנגן אחרת אם היה יודע על האימג' מראש?

סיימנו בסקרצנדו לסקסופון סולו מאת אורי נתנאל

כשהראש של המבצע נכנס לפעולה

החלפתי את המולטיפוניקס...

הדיוק הנדרש בכתיבה לכלי,

כדי באמת להצליח ולהביא לידי ביטוי את הטכניקות המורחבות בצורה המיטיבית שלהן בתוך היצירה.

כשמחברים בין אמנים אין גבול ליצירתיות

זה היה שיעור מרתק

להיות זבוב ממש בתוך הראש -

לא הייתי.

אבל זכיתי לראות,

להיות שותפה בתהליך יצירה מרתק.

לחוות את התהליך בין היוצר לבין המבצע,

לשאול קצת שאלות,

ובעיקר להנות.

אין כמו הגשמת חלומות....