יניר ריטר,
נגן סקסופון קלאסי- כן יש דבר כזה לא תאמינו, בסקסופון לא מנגנים רק ג'אז...
יליד עפולה, למד במחזור הראשון בכיתת המוזיקה בבית הספר,
והיום גר בשטרסבורג.
אמן מבצע, חוקר מוזיקה לסקסופון קלאסי
וחולם לפתוח מסעדה.
אם אתם רוצים קצת השראה על מטרות, דרך ואתגרים-
זה בדיוק הפוסט בשבילכם.
במבטא צרפתי עפולאי - שיחה מעוררת מחשבה ובעיקר השראה
נעים מאוד יניר ריטר.
יניר מנגן, מופיע ומבשל.
הוא חבר ברביעיית הסקסופונים של תל אביב .
הם ביחד כבר 14 שנים, מנסים לפתח את המוזיקה הישראלית לסקסופון.
לפני כמה שנים נקרא לדגל- לעזור לפיקוח על החינוך המוזיקלי עם נושא הסקסופון הקלאסי -
איכשהו בארצנו הקטנה והמוזיקלית לא היתה ממש הפרדה בין הקלאסי לג'אז, כשלמעשה מדובר בטכניקות נגינה שונות חלוטין,
אבל על זה נדבר בהמשך.
בעיקר הוא נהנה מהחיים, מלהיות סקסופוניסט: "זה הדבר הכי נהדר בעולם"
המונח תשוקה יחזור על עצמו כמה וכמה פעמים בפוסט הזה.
כל הסיפור התחיל בכיתה ו'
איך מגיעים מעפולה לשטרסבורג?
נתחיל בעפולה- נורא אהבתי לשחק כדורסל,
אבל אמא שלי לא ממש אהבה את זה, היא כן ממש רצתה שאנגן כמו הבן של החברים שניגן בקלרינט בקונסרבטוריון העירוני.
טוב, מסתבר שאין על אמהות וחלומות מה שמחזיר אותנו לשני פוסטים קודמים:
העניין היה שיניר היה ילד יחסית צנום עם אצבעות קטנות והוא לא הצליח לסגור את החורים של הכלי.
מה עושים? מחפשים כלי עם שסתומים, וכך האצבעות רק לוחצות על השסתומים והם אלו שסוגרים את הנקבים.
חליל צד לא היה ממש אופציה מבחינתו- זה לא עבד לו מבחינה תדמיתית כילד מתבגר בעפולה...
וכך אחרי כמה נסיונות בכל מיני כלים הגיע לסקסופון.
כמקובל במחוזותינו יניר התחיל בכיוון מוזיקת הג'אז, אבל לאט לאט מצא את עצמו מחפש מצלול אחר,
פחות מחוספס., איזושהי אסתטיקה אחרת.
בחיפוש הזה הכל התחיל.
יניר סיים רסיטל הבגרות , והתקבל לתזמורת צה"ל - עד כאן זה ממש לפי הספר :)
התחלתי לחפש מורה ייעודי לסקסופון קלאסי- ומצאתי את גן לב - דמות שהשפיעה עלי המון.
הצעתי לו שנקים רביעיית סקסופונים קלאסית לא היה דבר כזה פה.
גן הרים את הכפפה, צירף עוד שני תלמידים וכך במהלך הצבא כבר הוקמה רביעיית הסקסופונים שלנו.
יצאנו לתחרות בינלאומית לנגני סקסופון: הקונגרס העולמי לנגני סקסופון שהתקיים בסלובניה
ושם בפעם הראשונה נחשפתי לעולם שלא ידעתי שבכלל קיים.
העשרה , השראה, הרחבת אופקים זוכרים? It’s hard to be what you can’t see
בתחרות יניר פגש נגנים מכל העולם והתחיל להבין שיש עולם שלם מסקרן ומסתורי שהוא לא מכיר.
מורים, נגנים ומקומות בהם הוא יוכל לצמוח ולהתקדם.
אחרי התלבטות עם עצמו האם הוא מוכן לעזוב משפחה, חברים, ים וחומוס, לטובת התפתחות והתמקצעות הוא בחר ללכת, ללמוד ולמצוא את הדרך האישית שלו כנגן מקצועי.
מילנו איטליה- התחנה הראשונה
במהלך התחרות במקרה פגשתי את אחד הסקסופוניסטים המדהימים בעולם. עמד לו עם חולצה קרועה ממש ליד מכונת הקפה,
באותו הרגע החלטתי שאני הולך ללמוד אצלו.
ככה יצאתי לעבר התחנה הראשונה שלי במסע החדש- מילנו איטליה.
והופ הגענו לצומת הדרכים הראשונה
כבר במהלך השרות הצבאי יניר התחיל לעבוד בארומה כשוטף כלים. מה לעשות היה צריך עוד כסף, וגם לקנות סקסופון טוב שזו הוצאה רצינית...
מתוך הכלים המלוכלכים הוא גילה כמה הוא אוהב את המטבח.
מילנו היתה הזדמנות לפיתוח כישורי הבישול שלא לא פחות מכישורי הנגינה.
במקביל ללימודי הנגינה יניר עבד כשוליה במסעדות במילנו.
לאחר סיום התואר הראשון במילנו, יניר בחר לעזוב את הנגינה ולהמשיך לגרמניה להתמחות אצל שף מפורסם.
מסתבר שהפסקות הן לפעמים דבר טוב ונחוץ. הן מאפשרות לנו לבחון מחדש מה אנחנו באמת רוצים,
מה חשוב לנו ועם מה אנחנו פשוט ממשיכים מכוח האינרציה...
אז אחרי זמן מסוים של בישול ללא נגינה, יניר הבין שהוא לא מוותר על הסקסופון וממשיך ללמוד ולהתקדם.
בורדו שבצרפת היתה התחנה המוזיקלית הבאה אחרי מילנו איטליה. בבורדו ממוקם בית הספר הגדול והמופרסם ביותר לסקסופון קלאסי עם 2 מורים מדהימים ומובילים בתחום.
הם נתנו לכל הסטודנטים תחושה של שליחות, חלוציות, ותשוקה להיות חלק משמעותי בבריאת עולם הסקסופון הקלאסי כייקום נפרד מסקסופון הג'אז.
היה שם וייב מטורף של יצירה ויזמות, ושליחות. שני המורים האלו ממש התייחסו אלינו כשליחים של הסקסופון הקלאסי.
בתקופה הזו התאמנתי 10-12 שעות ביום!!!
קראתי לזה בית ספר לנינג'ות.
וחוץ מזה בורדו היא עיר יפהפיה . זו היתה אחת התקופות המרגשות בחיי!
משם המשכתי לתואר שני נוסף בשטרסבורג צרפת שם נכנסתי יותר לעומק בתחום המחקר והביצוע.
אז מה היה לנו עד עכשיו?
קונסרבטוריון עפולה,
כיתת המוזיקה בעפולה,
תזמורת צה"ל + קפה ארומה ואחר כך חזרה לעפולה + בית הקפה "מקלות וניל"
(ואם את לא מכירים את המוסד הזה- כדאי מאוד שתפנו לכם זמן ותגיעו אליו- שווה נסיעה ולא משנה מהיכן אתם מגיעים בארץ, רק כדאי שתעשו את זה ברגל או באופניים כדי לשרוף את הקלוריות הטעימות מראש)
מילנו איטליה תואר ראשון + עבודה בשתי מסעדות,
גרמניה בישול עם הפסקה מהסקסופון,
בורדו צרפת בית הספר לנינג'ות,
שטסבורג סקסופון ושף במסעדה בעיר.
ולקינוח, זוגיות עם שטרסבורגאית...
וואו...
איך משלבים לימודים כל כך תובעניים יחד עם עבודה תובענית וקשה פיזית במטבח?
בבורדו נגנתי 12 שעות ביום- אכן דרישות בשמיים,
אבל אני רואה הקבלה גדולה בשני העולמות. בין המטבח למוזיקה.
עבודה במטבח דומה לעבודה במוזיקה- גם הטרמינולוגיות דומות.
זו עוד אמנות מבחינתי.
שתי האמנויות האלו עוסקות באותן מתודולגיות:
הרבה התמדה,
הרבה אמונה עצמית,
לוקח זמן וצריך סבלנות עד שמגיעים לתוצאות שרוצים,
וזה מאוד פיזי.
בניגוד לאמנויות אחרות, אנחנו צורכים גם מוזיקה וגם אוכל על בסיס יומיומי ולכן זה עובד מצוין ביחד.
בוא נדבר רגע על שריר ההתמדה:
מאיפה כל המוטיבציות האלו להגיע להכי טוב שאפשר ולהתקדם, בצורה כזו?
כדי להתמיד ולהתקדם חייבים לשלב עבודה קשה ותשוקה. אם רק אחד מהם קיים זה פשוט לא יעבוד.
אני מאוד אוהב את הכלי שלי,
בשבילי הסקסופון הוא יקום מלא. הוא מגלם היסטוריה בן חדש לישן עבר הווה ועתיד.
הרפרטואר כל כך מגוון שכל אחד יכול למצוא את המקום שלו.
אין דבר יותר גרוע מלתרגל משהו שלא אוהבים ולכן כל נגן חייב למצוא את הקרקע שמתאימה לו כדי לבנות בניין סולידי שיתאים בדיוק בשבילו. זה האתגר האמיתי.
אני יצור של התמדה.
אני יודע שמשהו שאני מתאמן עליו עכשיו יהיה מדהים עוד שנה,
אני גם יודע שמה שאני מתאמן עליו עכשיו, ולא משנה כמה אני מתאמן, לא יוכל להיות טוב עוד שבוע וגם לא עוד חודש..
אין דבר טוב שמתבשל ב10 דקות זה אף פעם לא יהיה טעים.
אבל אם אנחנו משקיעים בזה סבלנות, ושעות בישול- זה יהיה מעולה!
אותו הדבר במוזיקה.
בשבוע לא נגשים חלומות,
הכל עניין של תהליכים,
ולכן הדרייב העיקרי חייב להיות תשוקה.
זה האתגר שלנו כאמנים מבצעים וכמורים- למצוא את הנישה הנכונה לתלמידים שלנו כדי שיתאהבו בנגינה, שיתאהבו בסקסופון.
רוב האנשים, ובמיוחד כיום כשהכל נראה יפה ומהיר, רואים את הפסגה
אבל לא רואים את האנשים הקטנים שמטפסים על ההר.
כשמטפסים, מגיעים להרים נוספים שבכלל לא ראינו לפני כן מלמטה,
פתאום רואים נוף מרהיב שלא ידענו שבכלל קיים.
זו אובססיה שלי לאסוף את התווים והיצירות המיוחדות לסקסופון הקלאסי
מאז ומעולם אני חוקר את הכלי, הרפרטואר והתקופות השונות,
בשנים האחרונות אני עושה את זה אפילו יותר.
יש ביצירות הללו המון אינטלקט, סקרנות ויצירה.
עם השנים גבשתי לעצמי מטרות מחקר,
על אף העיסוק הרב שלי בתחום, אני מרגיש שהגעתי רק לקצה הקרחון.
הסקסופון התחיל הרבה לפני המצאת הג'אז.
ישנם חומרים נפלאים מהתקופה הקלאסית,
דווקא היום משתמשים בכלי הזה בהמון יצירות בנות זמננו,
כותבים לו המון וכל הזמן מנסים לפרוץ ולהרחיב את גבולותיו בטכניקות מורחבות חדשות.
ביצירות המקוריות לסקסופון יש נסיון להמציא את האמנות מחדש,
להמציא את הכלי מחדש.
לנסות כל פעם לבוש אחר: הרחבת גבולות המצלול של הכלי.
החדשנות הזו נותנת לזה טעם מרענן.
כמו באוכל שאנחנו מכירים ממש טוב,
כשפתאום מכניסים תבלין חדש ו"באם!!!" זה מעיף אותנו למקומות חדשים.
אני ממש ממש ממליץ כן לחפש את הדברים השונים שעדיין לא ניסינו,
להכנס למסע של התנסויות מצלוליות.
מוזיקה מנוונת, כלי מנוון, נגנים מנוונים
הסקסופון הצליח בעיקר בשנות ה20- ניו אורלינס והמוזיקה השחורה.
התנועה הזו, מוזיקת הג'אז התחילה לחלחל לאירופה בשנות ה30 וה40.
עם עליית הרייך ה3, אסרו על הנגינה והכתיבה לכלי.
נשארו עדויות של פוסטרים עם נגן סקסופון שחור וטלאי צהוב.
הרייך ה3 רצו מוזיקה ישנה גרמנית וטהורה. בלי שום מאפיינים תרבותיים אחרים,
ובטח ובטח לא של אנשים שחורים...
הסקסופון סימל עבורם בדיוק את ההפך, ולכן אסרו על כתיבה לסקסופון ונגינה בכלי.
תזמורות קבלו הוראות לאיזה נגן אסור להגיע כי הוא יהודי, ואיזה מלחינים אסור לנגן.
הסקסופון נכנס לרשימת האיסורים האלו. מלחינים שניסו והעזו לכתוב לסקסופון, נשלחו למחנות עבודה.
למרות זאת, היו סקסופוניסטים ומלחינים שהעקשו להמשיך ולפתח את הכלי עם כל הסיכון שהיה כרוך בכך.
הגרמנים בתקופה הזו הגדירו את המוזיקה הזו כמוזיקה מנוונת.
רפרטואר מנוון לכלי מנוון.
המונח "מוזיקה מנוונת" משמש עד היום להגדיר את המוזיקה שנכתבה לסקסופון בתקופת מלחמת העולם השניה.
אחד מהדברים שאני מקדיש להם זמן רב זה חקר התקופה וחיפוש אותן יצירות מנוונות ונפלאות שאנשים סכנו את חייהם כדי לכתוב עבור הסקסופון.
אני מוצא דברים מרתקים!
ואם נחזור לעפולה או יותר נכון לארץ- מה קורה פה בתחום?
בארץ הסקסופון מתקשר בעיקר למוזיקת הג'אז.
איך מייצרים בכל זאת הפרדה והתמקצעות גם בתחום הקלאסי?
איך מייצרים שינוי תודעתי בתחום?
נגני סקסופון הג'אז בארץ -מדהימים!
רמת הנגנים והפדגוגיה היא מהגבוהות בעולם.
לצערי, הסקסופון הקלאסי חי בצל של כל זה.
מי שמוביל את תחום הג'אז הם נגנים שהסתובבו בעולם וצברו מטען תרבותי, פדגוגי עשיר בצורה בלתי רגילה
ועכשיו הם מעבירים את כל הידע הזה לקהל המאזינים ולתלמידים.
בסקסופון הקלאסי אנחנו עדיין לא הגענו למקום הזה,
ונוצרת שאלת זהות לא פשוטה, זה דבר שעוד יקח לו זמן להתפתח.
השינוי כבר התחיל ורואים את ההתקדמות,
ככל שנגנים ומורים יסתכלו יותר החוצה ילמדו מה קורה בעולם, יחשפו, ויהיו פתוחים יותר,
כך התחום הזה יתפוס תאוצה.
והגענו לשלב השאלה הזהה:
איך גורמים לילדים להתמיד בתרגול ואימון?
אני חושב שהסוד הוא בלהיות טובים במה שהם עושים.
להיות טובים זה לאו דווקא אומר להיות מצויינים.
זה לא אומר להיות כוכב, מדהים.
מצד שני זה גם לא להיות בינוני.
מהרגע שאתה לא צריך להיות מדהים- זה מוריד קצת משקל מהכתפיים.
זה אומר שאפשר גם לעשות דברים ליד הנגינה, להנות מעוד דברים.
החופש הזה מאפשר לפתח תשוקה ורצון.
בני נוער- תנסו להיות טובים במה שאתם עושים וממש כדאי לעשות עוד משהו במקביל.
טיפ נוסף הוא תרגול ממוקד.
בתוך עומס החיים אני עובד לפי היצירה שאני רוצה לבצע בקונצרט הבא.
אם היא לירית אני עובד על צליל ונשימה, אם היא טכנית אני עובד על טכניקה.
לא מנסה "לדחוס" הכל ביחד כל הזמן.
ולסיום: מה החלום שלך?
להיות טוב בסקסופון יום אחד:)
מה ההר הבא?
לנגן סולו עם תזמורת בארץ,
לנגן עם הרביעייה יחד עם תזמורת- וזה כבר עומד להתגשם ביולי הקרוב עם תזמורת האופרה הישראלית.
לפתוח מסעדה משלי בשטרסבורג.
האמת שאני חי את החלום כל יום:
אני מנגן סקסופון - הכלי שאני כל כך אוהב.
אני חי עם האשה שאני אוהב,
אוכל אוכל טעים, שומר על כושר - כל החלומות הקטנים האלו שאני מגשים כל יום מחדש.