השנה הנוכחית הכניסה אותנו למצב חוסר וודאות שאפילו ל"בוגרי הקורונה" מרגיש קיצוני במידה לא סבירה.
אחרי חדשיים של חופשת קיץ לוהטת ובלתי נגמרת,
השנה התחילה בראשון לספטמבר ומיד אחרי שבועיים נכנסנו לתקופת החגים הרצופה.
כל מה שחיכינו וייחלנו זה ל"אחרי החגים" להתייצבות בהרשמות לשיעורי הנגינה, במיוחד לאלו שמראש תכננו להתחיל אחרי החופשים ואחרי שהמערכת הבית ספרית ושל שאר פעילויות ההעשרה תתייצב.
חיכינו להתחיל שגרה כלשהי, להתחיל להניע את עצמינו ואת את התלמידים שלנו
ולייצר רצף של שיעורים.
אבל כמו שכבר למדנו היטב ב3 וחצי השנים האחרונות ציפיות לחוד ומציאות לחוד
והמציאות שנחתה עלינו ב7/10 עלתה על כל חלום בלהות.
חודש וחצי אחרי,
מתחילים להתרגל לאיזושהי "שגרת מלחמה" מי יותר ומי פחות,
והשאלה הגדולה שעומדת לפנינו היא: איך מתארגנים עם השנה הזו?
איך מתפקדים, איך אנחנו יכולים להוביל את התלמידים שלנו לתפקוד?
מה אנחנו עושים עם השנה הזו?
אחת מהדילמות הגדולות שעלו בתקופה הזו היא מה עושים עם מפגשי התלמידים?
מה עושים עם הקונצרטים המתוכננים?
בהנחה שניתן להתאסף במקום אחד, האם נכון עכשיו לחגוג את המוזיקה?
התשובה היא כן!
נכון וחשוב לתת למוזיקה מקום מרכזי בתקופה הזו.
ליצירה,
להאזנה,
לנגינה
ומותר גם לקרוא לזה חגיגה.
בעולם כמו זה שאנחנו פוגשים היום, יש מקום לכל הדיסוננסים ולכל הרגשות המורכבים ביחד:
כעס, תסכול, עצב, התפעלות, התרגשות וגם הנאה.
למה בכלל נועדו מפגשי התלמידים?
בואו נחזור רגע למטרה הראשונה לשמה נוצרו מפגשי התלמידים.
הרעיונות העומדים במרכז המפגשים האלו הם הכי פשוטים ובסיסיים שיש:
לייצר "נקודת שיא" - משהו שאפשר לשאוף אליו - מטרה לעבוד לקראתה.
לייצר מפגש נעים וחברותא סביב המוזיקה.
לערב את ההורים והמשפחות בתהליך לימוד הנגינה.
לחגוג את ההתקדמות של כל תלמיד ותלמידה.
לתרגל עמידה על במה.
לתרגל יציאה מאזור הנוחות.
לתרגל התמודדות עם קהל ועם קצת לחץ.
במהלך השנים נראה שהרבה מהמפגשים האלו הפכו להיות מעין חלון ראווה של המורה-
צורך בתצוגת תכלית אל מול ההורים שמשקיעים המון משאבים בלימוד הנגינה של הילדים שלהם
כדי שיראו את ההתקדמות ושהמאמץ אכן "שווה".
כבר כמה שנים שאני מובילה גישה שונה מהלך הרוח הזה.
בעולם שמקדש נראות ותוצרים,
בעולם בו יצרנו סוג של נתק מהקהילה/ הקהל סביבנו, שלא ממש דובר את שפת המוזיקה,
שפת האימון וההתמדה,
כשרוב ההורים של התלמידים והתלמידות שלנו לא התנסו בעצמם בתהליך לימוד הנגינה,
המפגשים האלו חייבים לעבור טרנספורמציה,
להיות מפגשים המתמקדים בשיתוף תהליך הלמידה, הזדמנות לחברותא,
ובאופן כללי בחיזוק הקשר והרבה פחות בתוצרים.
בתוך האתגר הגדול של היומיום - מתחבאת הזדמנות נהדרת
התקופה האחרונה הכל כך מאתגרת מחייבת אותנו לחשוב שוב על מהות הקונצרטים האלו.
יש לנו פה הזדמנות נהדרת לייצר שינוי חשוב והכרחי.
איך עושים את זה?
שאלה מעולה ובדיוק בשביל זה הזמנתי את אורלי נחמן נתנאל לשיחה.
אורלי היא מורה ותיקה ומנוסה לפסנתר. מעל 3 שנים שהיא בונה ומשכללת סוג אחר של מפגשי תלמידים.
לפני כשלוש שנים היא עוד קראה לזה "מסיבת פסנתר" והמפגש האחרון שהיה לפני שבוע וחצי קיבל שם חדש לאור המצב והתקופה ונקרא "אורות של פסנתר"
נעים מאוד - אורלי נחמן נתנאל
שינוי תמיד מתחיל מתוך חוויה אישית
הרעיון של אורלי הגיע כמובן מתוך החוויה שלה-
חוויה של ביקורת עצמית לחץ ובעיקר חוסר הנאה.
אורלי החלה לחפש איך לייצר חוויה שונה עבור התלמידים שלה כי הרי בסופו של דבר
אנחנו רוצים לנגן בשביל להנות וגם קונצרטים צריכים להיות חוויה מהנה.
אורלי מגדירה את עצמה כמלווה תומכת לא כמורה.
כל אחד שמגיע אליה מביא את המסע שלו, ולה יש את הזכות ללוות אותו בחלק המסויים הזה של המסע.
יש פה עניין של ערכים אישיים
לאורלי יש הרבה מאוד ערכים שמנחים אותה כאשה וכמוזיקאית.
הכי חשוב לה זה לראות את האדם מאחורי הנגן.
להכיר את היכולות האישיות שלו.
אורלי מאמינה שכל אחד ואחת יכול וראוי להצליח לנגן.
הדבר השני שמאוד חשוב לה הוא לימוד מתוך משוב חיובי.
לראות את מה שכבר מצליח, את האור ומשם להתקדם ולעבוד גם על הדברים המאתגרים יותר.
זה נותן תמונה יותר ריאלית ופחות אמוציונלית כשמשהו לא מצליח, ואנחנו תמיד צריכים לזכור שהאור הוא הכוח המניע והמצמיח.
לשחרר את המתח והכבדות של הארוע
זו בדיוק הסיבה שאורלי התחילה את מסיבות הפסנתר ללא ההורים.
כדי לפוגג את החשש הזה, את המתח ואת המרחק בין הנגנים לקהל.
מאוחר יותר הצטרפו גם ההורים אבל יש חוק אחד חשוב - יכול להצטרף רק מי שיכול לנגן: זה יכול להיות לשיר, לתופף, לנגן יונתן הקטן על המקלדת, כל דבר.
אבל כולם לוקחים חלק ומשתתפים בתוך הדבר הזה.
אין צופים ומציגים.
הילדים נפתחים,
נהנים.
האורחים משתתפים בחלק המשימות
אורלי המציאה מגוון רחב של משימות היתוליות כדי להכניס קצת הומור למפגש כמו לנגן ולדבר ביחד, לבלבל בין הידיים ועוד.
המטרה היא לשבור את הנוקשות והכבדות שיש לפעמים במפגשים מסוג זה.
לעיתים הילדים רוצים לנגן דברים שהם לא מוכנים עדיין אלא באמצע התהליך.
זה דבר נפלא להראות את הדרך, את התהליך גם עבור התלמידים והתלמידות שמבינים כמה ערך יש בזה
וגם עבור ההורים שמתחילים להבין מה זה בכלל אומר לנגן.
במקום להתעסק ב"לנגן נכון" - אלא להבין איך אני בתוך התהליך הזה בכלל.
משהו בארוע הזה עוזר להשתחרר וליצור חיבור עמוק יותר עם הכלי - ואין משהו נפלא מזה.
תיאום ציפיות- זו מילת המפתח
ציפיות זה עניין גדול את מוזיקאים...
יש פה עניין של ציפיות בין הנגן לבין עצמו,
בין המורה לבין התלמידים,
בין המורה להורים, בין הנגנים להורים.
בקיצור- אין לזה באמת סוף והמורכבות גדולה.
כמו בכל דבר תיאום ציפיות הוא קריטי.
ההורים מצפים לאיזשהו קונצרט אמצע וסוף שנה, כי כך הם הורגלו בכל פעילויות ההעשרה,
הם יושבים וצופים והילדים מציגים תוצרים שלמעשה מציגים את המורים שלהם ואיך הם הצליחו (או לא) לקדם וללמד אותם.
גם בקונצרטים הקונבנציונלים אנחנו שומעים הרבה פעמים על הורים שלא מבינים כמה מורכב לילד או לילדה שלהם לעמוד על במה, ומה נדרש מהם כקהל.
התוצאה היא שהם מדברים, מסתובבים באולם, מצלמים בצורה שממש מפריעה לילד שלהם שעומד וכל כך משתדל.
גם במקרים האלו חייבים לעשות תיאום ציפיות להסביר איך זה הולך להראות, מה הולך להיות ואיך אנחנו כמורים מבקשים שהם יכבדו ויתנהגו -
לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. להסביר, לתווך ולא לכעוס.
לא כל שכן בארועים שהם שונים מהמקובל כמו המסיבות של אורלי - גם פה חייבים להסביר להורים שאין "קונצרטים רגילים" יש משהו אחר שמתנהל בצורה כזו וכזו והם נדרשים לכך וכך.
תיאום הציפיות מאפשר שיתוף פעולה ומייצר תקשורת נהדרת בין כולם.
גם כשטועים זו הצלחה
מטרת מסיבות הפסנתר הן להנות ולהיות ביחד.
אורלי יוצרת סטינג מיוחד עבור המסיבות: 3 פסנתרים חשמליים במרכז החדש ומסביב יושבים בעיגול.
כדי להתכונן לנגינה בפרהסיה אורלי למדה אותם לספור סוגי הצלחות,
שיטה שהם מתרגלים במהלך השיעורים- שוב גישה שמלמדת לתפוס את נקודות האור.
לייצר קצת שקט ונוכחות בתוך אי השקט
אנחנו בימים אחרים ושונים - ימים של תקופת קיצון
וגם התלמידים שלנו מגיעים במצבים קיצוניים יותר ממה שהכרנו עד עכשיו.
הנוכחות של התלמידים אחרת לגמרי ממה שהיתה.
רובנו לא הצלחנו להכנס לשגרת עבודה רגילה, שאלתי את אורלי מה החוויה שלה מהתלמידים שמגיעים אליה עכשיו.
זה פורמט מושלם לתקופה הנוכחית
במסיבות הפסנתר אנחנו לא צריכים להכין משהו מיוחד.
אנחנו יכולים לנגן קטע שכבר נוגן בעבר, אפשר משהו חדש
המטרה היא החוויה, ההתרגשות והשמחה לקראת ואלו דברים נפלאים לימים האלו.
הלמידה מתרחשת בכל מקרה
ולכן אורלי שואפת לקיים 4-5 מסיבות פסנתר בשנה.
אורלי בחרה לשנות את שם מסיבת הפסנתר לאורות של פסנתר -
זו לא מסיבה רגילה כי אנחנו לא במצב רגיל ואנחנו הולכים להביא את האור לחוויה.
3 צעדים ראשונים ליצירת אור
בקשתי מאורלי שתתן 3 טיפים ראשוניים למי שרוצה לאמץ את השיטה ולהתנסות בה:
לבדוק פנימה האם זה מתחבר אליך כמורה - להיות אותנטי עם עצמינו כמורים ולהאמין במה שאנחנו בוחרים לעשות.
לחפש או לתכנן רפרטואר משותף לתלמידים - להקשיב להיות מסונכרנים זה הכי הכי מוזיקה שיש ודורש נוכחות מלאה. זה יכול להיות קנונים, 4 ידיים, מנגינה וליווי ועוד.
"ספירת הצלחות" - איזה סוגים של הצלחה אנחנו יכולים לייצר בזמן הנגינה. אורלי עובדת עם התלמידים על סוגי תיקונים בזמן טעות - שהם למעשה הצלחה בפני עצמה.
שלב השאלה הזהה : טיפ להתמדה בתרגול
וכמו תמיד נסיים בשאלה הזהה ונקבל עוד טיפ שיעזור לתלמידים שלנו לתרגל ולהתמיד.
לסיכום:
זה מה שאורלי כתבה אחרי המסיבה שהתקיימה ב17/11/23:
"חשבתי שיהיה צורך להתאים את המסיבה למצב מבחינת הרגישות. אבל כולם היו ככ צמאים למסיבה, שהצלחתי רק להשחיל בכמה מילים מסכמות כמה לא מובן מאליו שכולנו כאן נמצאים ובוחרים בנגינה ובחגיגת המוזיקה במיוחד במצב הנוכחי.
ההורים להפתעתי השתתפו מעל ומעבר, והיתה תחושת קהילה של גילאים שונים במסיבה.
הרגשתי שמעבר לכל התכניות שלי, יש משהו בקסם של המסיבות שכבר עובד בפני עצמו. ושכל מסיבה מביאה את ההפתעות שלה, בין אם קשור או לא למה שתכננתי...
אין מילים לתאר כמה עוצמה זה נתן לכל אחד מאיתנו!!"
העולם סביבנו בתנועה מתמדת, אנחנו לא בוחרים אותה,
אבל יכולים ואפילו חייבים לבחור איך להתאים את עצמינו ואת מה שאנחנו עושים למצב.
גמישות היא אחת מהמיומנויות הכי חשובות בשנים האחרונות, וכנראה שתשאר כזו עוד הרבה מאוד זמן.
לכן, מי שיהיה גמיש ופתוח לחפש הזדמנויות גם בסיטואציות קשות ומאתגרות,
גם בימים של כאב ותסכול,
יצמח בעצמו ובוודאי יתן כוחות וחוסן למי שסביבו.
"אורות של פסנתר" זו דוגמא אחת איך אפשר מצד אחד לשמר את התכנית השנתית ואת עמודי התווך שבה,
ומצד שני להתאים את זה למצב התלמידים בשטח,
ואפילו להרוויח מזה משהו חדש: קשר, חוויה טובה, תקשורת, שמחה ולמידה עמוקה ואמיתית.
ליצירת קשר עם אורלי לגבי השיטה ולכל דבר נוסף:
orly.piano@gmail.com
לשיחה המלאה בפודקאסט שלנו:
https://www.miamusic.co.il/thepodcast/episode/2e1dd217/-