נכנסנו לאזור לא מוכר של חוסר וודאות קיצוני אבל אין מה לעשות יש לנו פה משימה חשובה
מצב קיצוני וחדש - באמת?
מרגיש שנכנסנו לתקופה עם תחושת איום, תחושת סכנה קיומית, חוסר וודאות קיצוני.
זה באמת חדש לנו?
אני רק מזכירה שחשבנו אותו הדבר בדיוק לפני כמעט 4 שנים.
זוכרים?
קורונה?
וואי, היום זה מרגיש כמו משחק ילדים. היינו חותמים כאן ועכשיו על התקופה ההיא שנראתה לנו הזויה לחלוטין.
גם אז הרגשנו בסכנה קיומית ומיידית עם עולם שביום אחד פשוט נסגר - מה שלא האמנו שיכול לקרות.
וכשזה הסתיים, ולקח לזה לא מעט שנים עם עוד זן ועוד זן,
הגיעו ימים לא פשוטים מבחינה בטחונית פה בארץ, הרבה יותר ממה שנחשב "רגיל" בתקופה ההיא:
עם מבצע צבאי והרבה מאוד מתח בתוך הארץ.
כשזה הסתיים, נכנסנו למשבר כלכלי עולמי, ומצב פוליטי מאוד מורכב וסוער.
ועכשיו?
ימים של מלחמה. ימים של אבדן, כאב, דאגה וטלטלה גדולה.
מה שאני מנסה למעשה לומר,
כשמסתכלים על ארבע השנים האחרונות ממבט על וקצת פרספקיטבה,
אנחנו נמצאים בתקופה עולמית מאוד לא יציבה -
לא רק פה בארץ.
נכון, כמדינה כבודנו במקומו מונח, בכל זאת סטרטאפ ניישן:) יש לנו יכולות על להביא הכל לקיצוניות מטורפת,
ובכל זאת אפשר לראות את הטלטלות האלו לא רק כאן אלא כמעט בכל רחבי העולם.
אז מה בעצם האפשרויות שלנו?
כמו בכל תמיד, יש לנו 3 אפשרויות:
לקפוא. לצאת לחלוטין מתיפקוד.
לחכות שדברים יחזרו להיות כמו פעם לפני ה 7 באוקטובר.
האפשרות השלישית היא להסכים.
לאור הניסיון משנות הקורונה , ובכלל ממה שקורה בעולם,
אני בוחרת באפשרות השלישית.
האמת שבחרתי בה כבר לפני 4 שנים.
הבנה שמצב כל כך קיצוני יוצר שיבוש שמאפשר שיבוש שאפשר לרתום לטובה. שינוי שנוגע בכל אספקט של חיינו:
מבחינה טכנולוגית,
מבחינה התנהגותית,
מבחינה תקשורתית,
זה מחייב אותנו בכל הגזרות.
וכן, זה מחייב אותנו גם בגזרת הוראת המוזיקה והנגינה.
הרי מה זו מוזיקה אם לא תקשורת??
ואם התקשורת בין בני האדם ובעיקר בין בני הנוער כל כך השתנתה הרי שלא נכון יהיה להתעלם מזה כאילו לא קרה כלום.
גם בימים אלו צורת התקשורת והצרכים משתנים.
משמעות הקהילה הקרובה התעצמה, הבנה שלפעמים אנחנו חייבים לדעת לבקש עזרה, הסתכלות יותר מכילה ואמפתית לאנשים סביבנו, נתינה, תמיכה, הסתכלות על הטווח הקרוב מתוך הבנה שאין לנו שום שליטה על הטווח הרחוק וחיפוש עוגנים שמייצרים תחושת ביטחון ושליטה בימים של כאוס - וזו רק תחילת הרשימה.
איפה החינוך המוזילקי נכנס בתוך כל זה?
החינוך בכלל והחינוך המוזיקלי משתנים אם בכלל בקצב איטי מאוד.
כשכל העולם מדבר AI בתחום שלנו בקושי משתמשים ביוטיוב ככלי שיכול לשמש בהוראה ובתרגול בבית:)
אנחנו ממשיכים לדבר באותה השפה ולדרוש מהתלמידים שלנו דברים שהם בכלל לא מבינים כמו התמדה, תרגול יומיומי, או בכלל הציפייה שיהיה להם "מנוע" פנימי ומוטיבציה בימים כאלו.
זה כאילו אנחנו מדברים מנדרינית טהורה בלי שום קשר לשפה שלהם, למאפיינים שלהם, לצורת החיים שלהם ושל ההורים שלהם, לזמן ולסיטואציה, ואנחנו ממשיכים להתפלא וגם לקטר שזה לא עובד...
איך זה בכלל יכול לעבוד בצורה הזו?
יש פה הזדמנות גדולה
האתגר הזה ששם לנו מראה אל מול הפנים:
חוסר יציבות,
צורך בשינויים מהירים בשנים האחרונות,
טומן בחובו הזדמנות גדולה.
אם בתקופת הקורונה היה נראה שעולם האמנות והתרבות נדחק לשולי השוליים,
באיזו גישהכלל עולמית כמעט שאין מקום לתרבות ואמנות בימים של מגיפה עולמית,
הרי שהפעם ברור שלאמנות, תרבות ובעיקר למוזיקה יש כוח מרפא,
וזה הדבר הכי נדרש בימים אלו.
יש הבנה ונכונות גדולה להיעזר במוזיקה ככלי לרפא נפשות.
יותר מזה, ישנו חיפוש ואפילו דרישה לשיעורי נגינה מא.נשים שלא נגנו בעבר עבור עצמם ועבור הילדים שלהם.
החיפוש אחר מרגוע לנפש, מקום שימלא אותה ואת הגוף, מקום שיאפשר לפרוק את הקושי והכאב.
כמו בכל הזדמנות זה לגמרי תלוי בנו האם היא תתממש או תתפספס.
במה אנחנו בוחרים עכשיו?
השאלה היא מה אנחנו בוחרים לעשות עם ההבנה הזו.
גם פה יש כמה וכמה אפשרויות.
אנחנו יכולים להמשיך בשלנו ולקוות שזה יתאים לקהל שפוגש אותנו.
מתאים לו?
יופי.
לא מתאים?
זה מי שאני, זה מה יש -שלום.
אנחנו יכולים להחליט שאנחנו מתעלמים מהרבה מאוד עקרונות וערכים שלנו כמוזיקאים מוזיקאיות
ופשוט "זורמים" עם כל מי שרוצה לנגן - העיקר לתת ולא משנה מה ואיך.
יש בגישה הזו הרבה נצינה ואהבה, רק שאם לא יהיו בה יסודות סדורים ובנייה נכונה של התהליך, אותם תלמידים לא יוכלו באמת להנות מהנגינה, להגיע למקום של הנאה מהכלי ויכולת להמשיך ולנגן גם לבד. ואתם תאבדו תלמידים שאולי היו יכולים להיות איתכם ולהתקדם לאורך זמן.
ואנחנו יכולים להחליט שאנחנו עושים התאמות, מתפתחים, לומדים להשתמש בכלי הוראה חדשים שמאפשרים לנו תקשורת טובה ומותאמת יותר עם התלמידים והתלמידות בלי להתפשר על האיכות, בלי להוריד את הרמה,
תוך שמירה על הערכים המנחים אותנו כאמנים, ואנשי חינוך.
יש הזדמנות אחת נוספת:
יש הזדמנות אחת שלא דיברנו עליה-
להיות מובילים, להיות מנהיגים ומנהיגות.
כמעט כולם בצורה כזו או אחרת הושפעו מהמצב.
אם פעם היה קשה להתאמן בבית, אז ברור שבימים של לחץ, חוסר בשגרה עוד יותר קשה.
אם היה קושי בקשב, ברור שעכשיו זה הקצין.
גם ההורים מחפשים בימים האלו מישהו שיקח את המושכות לפחות במשהו אחד.
מישהו שאפשר לסמוך עליו, משהו שיעבוד כמו שצריך.
וזו בדיוק ההזדמנות.
דווקא עכשיו אנחנו יכולים להוות עבורם עוגן ויציבות.
מה זה אומר?
זה אומר לייצר להם תכנית - שלד ברור, רצף, קרקע יציבה.
עצם רצף המפגשים כבר נותן תחושת ביטחון.
רצף זה העובדה שהם ישמעו את הקול שלכם פעם בשבוע באופן קבוע.
חלק מהפעמים זה יהיה בשיעור הפיזי, בימים שאי אפשר זה יהיה במפגש מקוון ואם זה לא אפשרי זה יכול להיות בשיחת טלפון או התכתבות בווטסאפ.
העיקר לשמור על רצף של תקשורת.
לצורך זה תוכלו להכין חומרים, סרטונים שאתם יכולים לשלוח בווטסאפ, מפגשים שאפשר לערוך באופן מקוון ואת השיעורים הפיזיים הרגילים.
זה יהיה מגוון יותר, מעניין יותר ובעיקר יתן גם לכם את תחושת היציבות והביטחון שיש לכם פתרון כמעט לכל מצב.
לסיכום:
אנחנו נערכים ומתכוננים לתקופה ארוכה של חוסר וודאות, ומבינים שגם כשהאירוע הנוכחי יתמתן או יסתיים,
יכולים להיות בעולם הזה כל מיני הפתעות,
בכל זאת אני מקווה שלמדנו משהו מה4 שנים האחרונות...
ולכן, זה בדיוק הזמן לשכלל מיומנויות ולהתפתח בעזרת כלים חדשים - אין באמת ברירה אחרת.
זה אומר כלים דיגיטליים שאולי עד עכשיו קצת ברחנו מהם או בחרנו שלא לגעת בהם.
הם יכולים להיות פתרון שעוזר במוטיבציה של התלמידים להתאמן בבית, הם יכולים לגוון את השיעורים בטח ובטח בתקופות קשות שהתלמידים לא ממש בתפקוד,
וזה יכול לתת מענה בימים שלא נוכל לפגוש אותם פנים אל פנים.
בנוסף, אנחנו מבינים שהקשב שלהם הולך ומתקצר בצורה דרמטית - זה אומר לבנות את השיעורים בצורה אחרת - בצורת אינטרוולים בין עבודה טכנית שטחית לבין עבודת הקשבה ועומק כדי שנוכל לעשות התאמות לפי המצב האנרגטי שהתלמידים מגיעים איתו לשיעור.
וכמובן ההורים - ההורים שכבר הרבה שנים לא ממש נמצאים בתמונה, חייבים להכנס אליה עכשיו.
יש לנו פה הזדמנות לתת להורים תחושה שאנחנו איתם והמושכות בידיים שלנו.
שאנחנו מנהלים את האירוע.
אנחנו כאן כדי להגיד מה צריך, לבנות תכנית עבודה סדורה קדימה, עם מספיק גמישות כדי לעשות התאמות ושינויים.
כולנו זקוקים לזה,
ואם נשכיל לקחת את התקופה הזו ונצליח לייצר את ההתאמות והשינויים שחלקם נדרשו כבר לפני שנים,
פה נמצאת ההזדמנות שלנו לבנו קהילה מוזיקלית חדשה, משתפת, מובילה, עוטפת וצומחת.
יש לי מתלנה קטנה בשבילך: מדריך מתנה לבניית תכנית עבודה עם התאמה לשינויים מהירים על פי הצורך
להורדה מכאן>>