לפני כ 3 שנים התחלתי את הצעד הראשון במחקר שלי,
שהפך למסע חיפוש מרתק.
רציתי להבין מהם מאפייני הלמידה של הילדים היום,
כיצד ניתן לרתום אותם להתמדה בתהליך ארוך טווח,
כיצד ניתן לבנות אצלם מוטיבציה פנימית לתהליך כזה,
ולמה זה כל כך חשוב.
מהר מאוד הגעתי לאפליקציה של Joy Tunes .
היא כל כך סקרנה אותי ששכנעתי את הבת שלי להרשם אליה ולהתנסות בה,
חיפשתי חומרים על המייסדים,
על הסיבות שהובילו להקמתה,
על הדרך שהם עשו ועושים.
הרגשתי שיש להם לפחות חלק מהתשובות לשאלות איתן יצאתי למסע החיפושים.
לשמחתי והתרגשותי,
הצלחתי לשוחח עם יגאל קמינקא אחד משלושת המייסדים בטלפון
ולשמוע מה היה הטריגר שהוציא אותם לדרך,
איך הדרך הזו נראית מהצד שלהם,
ומה החזון.
כל זה היה לפני עידן ועידנים- לפני פרוץ מגפת הקורונה:)
בשנתיים האחרונות, Joy Tunes צמחו,
גדלו,
התפתחו,
גייסו
והפכו ליוניקורן!
אני בינתיים יצאתי למיזם משל עצמי MIA Israel
הפיד שלי התפוצץ מכל הכתבות על הגיוסים וההתפתחות של Joy Tunes
זה נראה הרבה מעבר לחזון המתוכנן אי שם שנה קודם.
הייתי פשוט חייבת לשמוע מה קרה להם.
הפעם,
כצפוי,
היה הרבה יותר קשה לתאם שיחה עם יגאל,
אבל בסופו של דבר הצלחתי.
(כנראה שיש לי לא מעט גריט...)
מאיפה התחיל המיזם של Joy tunes, מה היה הטריגר שהוציא אתכם לפעולה?
ניגנתי בהרבה מאוד מקומות בארץ ובעולם,
ראיתי את אולמות הקונצרטים הולכים ומדלדלים,
את הקהל הולך ומתבגר.
גם בקונצרטים עם דניאל ברנבוים הידוע והמוכר בעולם,
ראיתי שיש פחות ופחות מאזינים.
זו לא תופעה ייחודית לישראל,
זה בכל העולם,
ולי היה ברור שמשהו לא טוב קורה וחייבים למצוא פתרון.
"אני רוצה לבער את העולם מאנלפבתיות של קריאת תווים"
שפת המוזיקה הרבה יותר קלה מכל שפה אחרת,
אין סיבה שיהיה מישהו בעולם שלא מתמצא בה.
אני זוכר שני ארועים מיוחדים שהבהירו לי שחייבים לעשות שינוי:
את הפיילוט הראשון עשינו במסגרת לימוד חליליות קבוצתי בבית ספר,
המטרה היתה לפתור את בעיית המוטיבציה של התלמידים להתאמן בבית.
התוצאות היו מעולות,
ומשם התקדמנו.
אז התחלתם בחליליות, הגעתם לפסנתר ומה הלאה?
אנחנו רוצים להגיע לכל מי שחולם לנגן איזשהו כלי.
כל מי שחולם לשבת באירוע משפחתי כלשהו ולהיות זה שמלווה בפסנתר,
בגיטרה.
כל כלי שהוא,
כל גיל,
כל רמה: מתחילים, מתקדמים וגם מקצוענים ממש.
בפועל זה אומר:
כל הגילאים, כפול כל הרמות בכל הכלים - וזה עוד לפני שיצאנו מעולם המוזיקה המערבית לעולמות נוספים.
למעשה אין לזה סוף- השמיים הם הגבול.
ממש בימים אלו אנחנו משיקים אפליקציה ללימוד שירה.
אוקי, יש אפליקציה מדהימה, לא צריך יותר מורים לנגינה?
מוטיבציה היא שם המשחק, איך פתרתם את האתגר הזה?
נקודת המוצא ממנה יצאנו,
שאין הרבה ילדים שבאמת מעניין אותם לנגן "למרים טלה קטן"...
זה לא מה שייצר אצלם מוטיבציה לאימון בנגינה.
אני שנאתי להתאמן.
הייתי מתאמן קצת לפני קונצרטים גדולים.
כשהמורים שלי היו נותנים לי יצירה ואטיוד (תרגיל)
הייתי שם בצד,
פותח את הרדיו ומנגן מה שאני שומע.
היתה לי בעיית מוטיבציה מאוד גדולה.
הגישה שלי היתה להיות חובבן.
די ידעתי שאני לא רוצה להיות מוזיקאי.
מה שהשאיר אותי היה לייצר לי את המטרות משלי- כאלו שבאמת חשובות לי.
גם לטווח הקרוב וגם לטווח הארוך.
לדוגמא:
לנגן בחתונה של אח שלי.
זה היה מספיק חשוב בשביל שאתאמן במשך כל חופשת הקיץ במשך כל יום!
אני לא מכיר הרבה ילדים שעושים את זה.
כל המאמץ הזה כדי להיות מוכן לנגן בחתונה שהתקיימה בספטמבר.
דרך נוספת שעבדה לי,
היתה לייצר לעצמי את הכיף- כמו לנגן מה שמתחשק לי עם הרדיו.
במידה מסויימת זה מה שאנחנו מנסים לשחזר באפליקציות.
מיד אחרי שאתה לומד לנגן שני צלילים,
אתה כבר יכול לנגן משהו מוכר בגרסה מאוד מופשטת עם ליווי מאוד עשיר.
בום! 5 דקות וכבר יש לך משהו מגניב.
אנחנו בונים את ה"לקראת" הזה,
הרגעים המשמעותיים והכייפים האלו
מה שידחוף אותך קדימה.
להראות את הדברים המגניבים שאפשר לעשות.
אם היתה לך האפשרות לעצב את מערכת החינוך המוזיקלי מחדש- מה היית עושה?
יש הבדל עצום בין האפליקציה להוראה הפיזית אחד מול אחד - מורה ותלמיד.
האפליקציה משתמשת במישחוק (גיימיפיקציה- הדרך החדשה ללמוד)
כל הנושא של העבודה השחורה,
השינון,
החזרתיות,
לכל אלו המישחוק נותן את המענה- זה העתיד.
כל הדברים שמעבר,
להסביר את העומק,
את ההקשרים
איך לבנות פרזה,
דקויות של סאונד,
דקויות רגשיות: מה המלחין ניסה להעביר,
איך המהלך ההרמוני המסויים גורם ללב שלנו להתכווץ,
זה האקסטרה
וזה המקום שבו בנאדם נכנס - המורה.
החזון שלנו הוא לעשות את התפקיד של המורים הרבה יותר קל,
הרבה יותר מהנה.
המורה יהיה האקסטרה המיוחד כי הוא יתן את כל מה שמעבר.
העתיד הוא לדעת
איך לנצל בצורה מיטבית את החוזקות של כל אחד במשוואה הזו,
ואיך אפשר לשלב בינהם כדי לעזור לכמה שיותר אנשים להגשים את החלום שלהם ולנגן.
להנגיש את הנגינה.
"אנחנו מגדילים את העוגה בצורה משמעותית"
הרבה מהמשתמשים שלנו מתחילים עם האפליקציה כי ממש מתחשק להם לנגן,
אבל אין להם הרבה זמן פנוי,
הם לא רואים את עצמם מתחייבים לכל מה שכרוך בלמידה אצל מורה פרטי:
הנסיעות,
העלויות,
רכישת כלי.
עם האפליקציה הם כל כך נהנים,
מרגישים שהם מתקדמים ואחרי ארבעה חמישה חודשים,
הם רוצים יותר.
הם מוכנים לשלם כל מחיר כדי שהדבר הזה- הנגינה
תשאר בצורה משמעותית בתוך החיים שלהם,
והם עוברים לנגן עם מורה.
אנחנו רואים את עצמינו כגשר.
אנחנו בונים אצלם את התשוקה,
ואנחנו כבר עכשיו מגדילים את הקהל שמגיע לצרוך את השיעורים הפרטיים.
לסיכום- הנגשה היא שם המשחק
אני לא מכירה מישהו שלא היה רוצה לנגן.
לנגן לעצמו בחדר,
לנגן עם החבר'ה
ויש את אלו שחולמים להיות נגנים מקצועיים.
פגשתי כל כך הרבה א.נשים שחושבים שהם לא יכולים לנגן מכל מיני סיבות מוצדקות ובעיקר לא מוצדקות:
כי אמרו להם שאין להם כשרון,
שאין להם שמיעה או שחושבים שאין להם יכולת התמדה.
היום,
כשהטכנולוגיה מנגישה לנו כל כך הרבה מידע ומיומנויות
אין ספק שצריך לרתום אותה גם לעולם המוזיקה וזה מה ש Joy Tune עושים.
זה מפשט את התהליך,
זה הופך אותו למשחקי ומהנה.
ללמוד שני צלילים ומייד לנגן בליווי תזמורת או הרכב רוק-
מאפשר את תחושת הסיפוק וההנאה המידיים,
ועוזר בבניית המוטביציה.
זה לא במקום המורה לנגינה.
הם מצליחים לייצר גשר עבור אילו שלא רואים את עצמם מנגנים בצורה "רצינית",
שחוששים מההתחייבות לתהליך,
או שפשוט חושבים שהם לא מספיק טובים כדי ללמוד עם מורה.
עבור אותם המשתמשים יכולים להיות שני תרחישים:
הם פשוט ינגנו עם האפלקציה להנאתם ויתקדמו לאט לאט.
הם יבינו שזה רק קצת הקרחון, וזה יעודד אותם לפנות למורה שיקדם אותם ויעבוד איתם על הניואנסים הקטנים.
כך או כך, כולנו מרוויחים.
יהיו יותר אנשים שידברו ויבינו את שפת המוזיקה,
יהיו יותר תלמידי נגינה
ובעיקר חווית הנגינה והאימון: אפליקציה לבד או שילוב של מורה ואפליקציה,
יהפכו להיות הרבה יותר מספקים, מתגמלים ומהנים.