החורף עוד לא ממש הגיע,
מדי פעם קופץ להגיד שלום קצר,
חנוכה כבר עבר, כריסמס, נוביגוד,...
עדיין רואים את האורות המקשטים את הכנסיות והרחובות מסביב.
זהו 2022 הסתיימה,
ו 2023 נכנסה.
ברוכה הבאה.
אומנם השגרה חזרה, ואולי ממש מתחשק לנו להתעלם מה3 שנים האחרונות ובעיקר ממרץ 2020,
אבל האמת שהעולם לא חזר למה שהיה.
אחרי שנתיים של מגיפת הקורונה,
הטלטלות הגדולות וחוסר הוודאות,
נראה שכבר התחלנו להתרגל,
ואיך שהתחלנו להתרגל ולהירגע מהמצב הבריאותי,
כמובן שהגיעו הפתעות חדשות.
המילה הפתעות היא עניין סובייקטיבי לחלוטין.
אני מחלקת את ההתייחסות למילה ההפתעות ל 3 סוגי אנשים:
1. ,יש את אלו שצופים את הבאות - האנליסטים. הם יודעים לחזות קדימה, ומתכוננים בהתאם.
2. הקבוצה השנייה היא של ה"זורמים". אלו שמספיק גמישים. הם יודעים לשנות צורה בהתאם למצב.
3. וכמובן שיש את המופתעים. בדרך כלל מדובר בקבוצה של א.נשים שממש לא אוהבים שינויים.
הם נאחזים במוכר ובידוע. מרגישים שם בטוחים ומוגנים.
אם עכשיו מדובר במצב הכלכלי, ריביות, אינפלציה, נושא הדיור שאיכשהו אף פעם לא יורד מהפרק,
הגיעו גם בחירות-
והמילה הראשונה שעולה לי בתוך כל השנה הזו היא פערים.
המון פערים.
בתקופת מגיפת הקורונה הרגשנו את זה מכל כיוון:
הנגיפון הזה שקפץ לחיינו בלי שהתכוננו אליו,
הצליח לגרום לנו לשינויים מרחיקי לכת.
הוא נתן "בוסט" של סטרואידים לעולם.
תחומים רבים שעשו קפיצה של חמש ועשר שנים קדימה,
יחד עם יצירת פערים עצומים בשטחים אחרים.
דיסיפלינות שהיו בנקודה חלשה יותר,
לא מותאמות לקהל היעד,
בעלות מודלים כלכליים בעייתיים
או שהסתמכו על תמיכות חיצוניות.
כל אלו נקלעו לקשיים עצומים ונדרשו להיאבק על חייהן.
זה נהיה קיצוני עוד יותר כאשר מסתכלים על הפסיפס החברתי בארץ:
קהילות ומגזרים חזקים – חלקם התחזקו,
או שפשוט היה להם מספיק אויר לנשימה
בשביל להצליח להתמודד עם התקופה הזו.
המגזרים החלשים יותר,
אלו שהזנחנו במשך שנים –
הם אלו שהגדילו את הפער בצורה בלתי נתפסת,
נשארו מאחור וממשיכים להאבק על בריאותם וחייהם.
וכמובן יש את אלו שחיו את חייהם בבועה שהכל סבבה,
שהם מסודרים, חיים את הרגע ונהנים,
ופתאום קיבלו שיקוף נוראי למצב הפיקטיבי בו נמצאו,
כשהבינו את גודל המכה ואת גודל ההתעלמות.
הפערים האלו שכבר הרגשנו אותם במלוא העוצמה לפני יותר משנה,
הולכים ומעמיקים.
נראה שאי אפשר באמת לצפות את העתיד, לעשות תחזיות מדוייקות.
אבל מה שכן נראה שחוזר על עצמו שוב ושוב אלו ה"הפתעות",
השינויים המהירים והחדים.
וזה אומר שגמישות היא שם המשחק עכשיו.
כדי להיות גמישים באמת צריך לייצר רשת בטחון טובה.
רשת ביטחון כלכלית אבל,
גם חוסן נפשי,
יכולת ריכוז כזו, שלא נותנת לכל רעש ותכונה מבחוץ - לטלטל מבפנים.
יכולת סינון: מה חשוב ומה לא,
מה נחוץ ומה פחות.
בעיקר חייבים להבין שהעולם משתנה ולא צפוי.
כל אלו המחפשים את המוכר,
כל אלו שחוסר שליטה גורם להם תחושה של חוסר אונים ,
תחושה משתקת,
חייבים להבין שאין ברירה אלא לשנות.
לקראת השנה החדשה, שכל האנליסטים טוענים שתהיה שנה לא פשוטה,
חשבתי מה אנחנו כבר יכולים ללמוד מהשנתיים האחרונות,
איזה שיעור עברנו ואנחנו חייבים להפנים וליישם:
אז מה אפשר לקחת מהתקופה הזו, מה אפשר ללמוד להמשך?
נתחיל מהדברים הכלליים שכבר הפכו ברורים מעליהם:
בעולם שמתקדם בקצב מסחרר קדימה, אי אפשר לייצר פערים ולקוות שמתישהו נצליח להשלים אותם - מה שלא עובד בימים של שגרה, בוודאי שלא יעבוד בתקופה של משבר.
נכון זה היה משבר עולמי יוצא דופן במימדיו,
ועכשיו אנחנו כבר במשבר חדש..
אבל משברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים והגיע הזמן להבין את זה ולהיערך בהתאם.
הגיע הזמן לחשוב על המחר - בהרגלי הצריכה שלנו, בצורת החיים שאנחנו בוחרים.
קצת פחות לקדש את הכאן ועכשיו. קיבלנו תזכורת כואבת שהכאן ועכשיו
צריך לכלול רשת בטחון.
האחריות היחידה על יצירה של רשת שכזו היא עלינו.
כחברה אין לנו את הפריבילגיה להתעלם מקהילות שלמות - כי לא ממש מתאים ונוח לנו להתעסק איתן, בגלל צורת חיים שונה או אמונות שונות משלנו.
במצבי קיצון כולנו נשלם את המחיר על הפערים שיצרנו במהלך שנים על גבי שנים.
אמון – זה הבסיס. אמון מאפשר תקשורת, מאפשר שיתוף פעולה. כשאין אמון, חסרה התשתית הבסיסית המאפשרת שינויים ומציאת פתרונות. אז מתחילה הבעיה האמיתית – הכאוס.
וברזולוציה אישית
גמישות: למדתי לא מזמן שבעולם של מערכות מורכבות (מאוד), יכולת הגמישות היא היכולת המשמעותית ביותר – יכולת העל.
היא זו ההופכת מערכות מטובות למעולות.
גם בפאן האישי – גמישות מחשבתית היא זו שתאפשר
המצאה עצמית מחודשת, זיהוי הזדמנויות ומציאת מעקפים ופתרונות במצבים של קושי קל,
ובוודאי במצבי קיצון.
חוסן - נפשי ופיזי.
שוב, איפה שהזנחנו, שם תהיה נקודת התורפה.
כשמדובר באתגר קטן, נרגיש פגיעה קלה בכנף ונצליח להתגבר ולהמשיך.
כשמדובר במצב קיצון מתמשך, שם זה כבר עלול לשתק אותנו.
בתוך מירוץ החיים אנחנו חייבים להקדיש זמן לנקודות החלשות. לא לוותר לעצמנו.
נפלאות החזרתיות.
תרגול, חזרתיות עוד ועוד ועוד בכל תחום שהוא. הם בונים גמישות מחשבתית,
בונים חוסן מול אתגרים ומשברים. ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות הרבה מאוד קיצורי דרך,
חיסכון במשאבי זמן ועלויות. החוכמה היא להשאר אקטיביים, ללמוד איך לא לוותר על התהליך והדרך. להשתמש בטכנולוגיות האלו כדי להנעים את הלימוד והעשייה, ולא להשתמש בהן כדי להפוך לפאסיביים. לבחור לפחות תחום אחד בו אנחנו ממשיכים לתרגל, ללמוד ולהתפתח.
וכן, גם בעזרת הטכנולוגיה.
יצירתיות!!! להעז, לנסות, לצאת מהקופסא. לא לקבל דברים כמובנים מעליהם. תמיד אפשר למצוא דרך לעשות אחרת. לפעמים מגלים שהיא טובה יותר, ולפעמים מגלים שאולי היא לא יותר טובה אבל מאפשרת התפתחויות נוספות ומשלימות.