טעויות שמורים למוזיקה עושים מבלי לשים לב
חוזרים לשגרה!
כן, ממש עוד ימים ספורים .
וכל מי שפועל במערכת החינוך הפורמאלית והבלתי פורמאלית יודע שהזמן הקדוש הזה
בין חופשת סוכות לחופשת חנוכה,
זה בערך הזמן היחידי בו אפשר להגיע לרצף למידה משמעותי.
(כמובן בהנחה שלא ינחתו עלינו סגרים ובידודים)
לכן, הפוסט היום מוקדש לטעויות שמורים למוזיקה אפילו לא שמים לב שהם עושים,
כדי שהתקופה הזו תהיה אפקטיבית ומהנה.
מורה ותלמיד- האם מדובר ביחסים שיוויוניים?
זו אחת השאלות היותר מורכבות בעולם החדש.
מה התפקיד של המורה ומה התפקיד של התלמיד.
ההגדרה שמועדפת עלי היא מה התפקיד של המלמד ומה התפקיד של הלומד.
כמובן, למורה יש ארגז כלים עצום שצבר מהידע והנסיון רב השנים
שאותו הוא רוצה וצריך מתוקף תפקידו להקנות לתלמיד,
מצד שני,
התלמיד הלומד הוא זה שיודע הכי טוב מה נכון עבורו,
איזו צורת לימוד נכונה לו ואיזו פחות,
מה רותם אותו לעשייה,
ומה משתק אותו או מייצר חסמים לפעולה.
למה הוא מצליח להתחבר במהירות,
ובאילו תחומים הוא בעל מוטיבציה פנימית חזקה.
מכיון שמדובר בילדים ובני נוער, הם לא תמיד יודעים להסביר לעצמם ולסביבתם את הסיבות לכל דבר.
אנחנו יודעים שרבה פעמים משעמם = קשה.
וזו רק דוגמא קטנה אחת.
כדי ללמוד מוזיקה צריך לייצר תהליך פרסונאלי שיתופי המושתת על תקשורת שיוויונית.
סביר להניח שלימדתם המון תלמידים במהלך שנים רבות ופגשתם תלמידים מכל הסוגים המינים והמגדרים,
בכל זאת,
מדובר בתלמיד אחד מסויים שצריך לייצר איתו ביחד תהליך למידה שיהיה נכון עבורו:
לאופי שלו,
לאתגרים עימם הוא מתמודד,
למערכת השעות שלו,
לסביבה בה הוא חי,
ולצורה בה הוא חושב ופועל.
איך להגדיר לתלמיד יעדים לשנה החדשה
אנחנו רגילים לקונצרט אמצע שנה וסוף שנה.
לעיתים יש עוד פרוייקטים או פעילויות מיוחדות שנכנסות בין לבין.
תחשבו על זה לרגע...
בעולם שהכל קורה בו כל כך מהר ומשתנה כל הזמן,
להסתכל 3 ו 6 חדשים קדימה, להצליח לדמיין את הרגע,
ולדעת איך לפרק את היעד לפעולות,
זה כמעט בלתי אפשרי,
בטח ובטח עבור ילדים ובני נוער.
זה יעד שהם לא יכולים לדמיין.
זו לא תכנית המייצרת עבורם מוטיבציה או נותנת להם כלים לפעולה.
בטח לא בטווח הקצר.
אנחנו חיים בעולם של סיפוק מיידי,
התלמידים רוצים לראות ולחוש את ההתקדמות שלהם באופן יומיומי ושבועי.
ולכן,
צריך לייצר הירראכית מטרות כאשר הגבוהה שבהן -
תהיה "מטרת על":
האתגר השנתי של התלמיד לפי רמתו ושאיפותיו.
זה יכול להיות:
קונצרט סוף שנה,
הופעה מיוחדת,
בחינת סוף שנה,
אודיציה וכו'
בדרך ל"מטרת העל" חייבות להיות שלל מטרות ביניים-
הניתנות להשגה,
מדידה,
ובעיקר כאלו שהתלמיד יכול לדמיין את עצמו משיג.
את מטרות הביניים יש לבנות לפי האתגרים, הגיל והרמה בו נמצא כל תלמיד ותלמיד.
לבנות מסלול מסודר לקראת השגת היעד
בונים מסלול של צעדים קטנים ומטרות ביניים,
מתייחסים לכל צעד כמשמעותי.
שום דבר אינו מובן מאליו.
אתם עובדים עם דור שמערכת ההפעלה שלו שונה לחלוטין מזו שלכם, ובוודאי מאלו שהכרתם עד היום.
הפער הבין-דורי הוא הגדול ביותר שידעה האנושות.
אתם צריכים ללמד אותם איך ללמוד,
איך לתרגל לבד בבית,
איך לפרוט משימה גדולה לתתי משימות.
איך לזכור מה צריך לעשות בין שיעור לשיעור,
ללמד אותם את סדר הפעולות שעליהם לעשות בכל אימון ותרגול,
איך לייצר לו"ז שבועי הגיוני לאורח החיים שלהם, ועוד.
זה דורש מצדכם הרבה תשומת לב וזמן-
אבל אלו היסודות שיהפכו את התלמידים לעצמאיים ויקנו להם את הכלים החשובים ביותר לחיים.
ולכן, שווה להשקיע בצעדים הקטנים.
להבין מה בדיוק הצעד הראשון של אותו תלמיד שנמצא מולך ומשם להמשיך הלאה.
לצעד השני, השלישי וכן הלאה.
כמו בכל דרך, יהיו צמתים, מעקפים, ואולי אפילו שינויי כיוון.
זה היופי בדרכים ארוכות.
מטרות ביניים לקראת היעד
המטרה הראשונית יכולה להיות בנייה של לו"ז האימון השבועי,
יתכן ולחלק מהתלמידים גם זה גדול ואמורפי מדי,
והם צריכים קודם כל לתרגל פתיחה והרכבה של הכלי 5 פעמים בשבוע וזו המטרה הראשונה שלהם.
אני בטוחה שלא אחדש לכם כשאספר כמה פעמים גיליתי תלמידים בוגרים ומוכשרים שנופלים בצעד הראשוני הזה.
המטרה השנייה צריכה להיות בחירת הרפרטואר.
זה יכול להיות שיר קטן, תרגיל, פרק מתוך יצירה, או יצירה שלמה.
זוכרים שאנחנו מדברים על תקשורת בונה ושיוויונית?
התלמיד חייב להיות שותף בבחירה!
זה לא אומר שהוא זה שיקבע מה מנגנים, אבל זו הזדמנות מעולה לחשוף אותו ליצירות רלוונטיות,
להאזין יחד איתו (אל תבנו על זה שילדים ומתבגרים יאזינו לבד בזמנם החופשי בבית),
לייצר דיון על היצירות ולבחור את היצירה עליה עובדים.
רוצים באמת לרתום את התלמיד ללמידה משמעותית?
תנו לו משימה למצוא נגן או יצירה של מלחין מסויים שהוא אוהב.
אתם תגלו דברים שלא ידעתם על קיומם. אני מבטיחה.
נכון, יתכן ויביא משהו הרבה מעבר לרמתו, או ז'אנר מסוים שאתם לא בדיוק מלמדים,
אבל פה טמונה ההזדמנות האמיתית:
להתחבר למקורות ההשראה שלו ומשם לבנות את התכנית קדימה.
הוא מאוד מתלהב מיצירה מסוימת שגדולה עליו בכמה מידות?
תחשפו אותו ליצירות אחרות של המלחין או לסגנון דומה, שהוא יכול להתחיל מהן
ותבנו איתו את הרפרטואר שיוביל אותו ליצירה הזו.
הוא משתף בנגן שהוא אוהב -
קחו משם אלמנטים טכניים/ עמידה על במה/ שיחה על צליל ומצלול, כל דבר שיקדם וירחיב אופקים.
כל צוהר לעולם התוכן וההשראה של התלמיד יכול להוות צעד ענק בבניית המוטיבציה הפנימית
וההתקדמות שלו.
מה לא עושים כשתלמיד מגיע לא מוכן לשיעור
לא נוזפים
לא נותנים תחושת אכזבה
לא עושים פרצופים או אנחות ושאר קולות של מורת רוח...
אתם לא באמת יודעים מה עבר על התלמיד בימים שחלפו מאז הפגישה האחרונה,
אבל הוא הגיע למפגש הזה!
קודם כל נבין את המשמעות העצומה של הנוכחות שלו גם, ובמיוחד אם הגיע לא מוכן.
הוא הגיע!
הוא לא תירגל והתאמן כמו שצריך, הוא יודע את זה, הוא גם יודע שלא נהיה שבעי רצון.
סימן שזה מאוד חשוב לו,
(או שיש הורה בבית שזה מאוד חשוב לו- וגם זו מתנה שצריך לדעת להשתמש בה בתבונה)
יכול להיות שהוא אפילו חושש מהמפגש איתכם.... ועדיין הגיע.
תקשורת כבר אמרנו?
לדבר להבין מה היה, מה עבר עליו,
מה החסמים שהיו לו,
ואז להתחיל לחשוב על פתרונות.
שימו לב: גם בפתרונות צריך צעד צעד. אי אפשר ליישם הכל בבת אחת.
תחליטו על משהו אחד שמנסים לשנות לשיעור הבא, ומשם תמשיכו הלאה.
תבנו תקשורת חיובית,
תבנו אמון,
תבנו הרגשת בטחון,
תייצרו מרחב שאפשר לטעות בו וגם להכשל.
טעויות וכישלונות הם בית הספר הטוב ביותר להצלחה!
המרחב של השיעורים חייב להיות מקום בטוח לנסות לטעות ולהכשל.
התלמיד התאמן אבל לא נכון, מה עושים עם זה
אין מה לומר,
זה אחד מהתסכולים הגדולים ביותר גם למורים וגם לתלמיד.
הוא השקיע והתאמן כל השבוע, אבל אז הוא מגיע לשיעור ומסתבר שהוא עבד בצורה שגויה,
לא רק שהוא לא התקדם,
עכשיו לתקן עבודה שגויה של שבוע, יקח לא מעט זמן.
על אף התסכול הגדול, חייבים לפרגן לו על העבודה!
הוא השקיע, למד ועבד.
הוא הבין לא נכון- זו תוצאה של חוסר הבנה או חוסר בתקשורת.
כמו שאמרנו, מטעויות לומדים הכי הרבה.
זה זמן מצוין להבין מדוע הטעות קרתה, מה היה לא מובן, איך מונעים את זה לפעם הבאה,
ואיך מוצאים מוצא.
כדי לא לרפות את ידיו של התלמיד, חייבים לעשות את השיחה הזו איתו (תקשורת שויונית וחיובית זוכרים?),
להבין ממנו את התהליך שהוביל לטעות ולא להניח שאנחנו יודעים הכי טוב.
נכון, אולי הוא לא היה מרוכז בשיעור או שכח להביא מחברת,
אבל גם לזה יש סיבות.
יתכן והשיעור בשעה שהוא כבר עייף ולכן לא אפקטיבי או מועד לבעיות.
יתכן והיה שבוע באמת עמוס ולכן לא היה מרוכז - זו הזדמנות לייצר תוכנית לשבועות כאלו.
יתכן והמחברת לא נמצאת במקום קבוע,
אולי בכלל צריך לכתוב את המשימות בטלפון כדי שבטוח שזה יהיה נגיש.
בשלב השני צריך לחשוב ביחד איך מתקנים את העבודה השגויה.
להגדיר בצורה הכי ברורה לאיזו נקודה בתרגול חוזרים,
לדייק מה עושים,
לדייק מה הצעדים הבאים וכמה זמן הם יקחו.
תכנית עבודה ברורה ומדוייקת נותנת ביטחון ביכולת לתקן.
וכן, גם תחושת ביטחון שמותר לשגות שוב.
איך גורמים לתלמידים להרחיב אופקים
אתם, מורי המוזיקה - השראה
ומהווים מוזה לתלמידים שלכם.
לא כל יום ילד זוכה לפגוש מורה שהוא אדם מלא בידע, נסיון ורצון ללמד מוזיקה.
אם תשכילו לייצר קשר המבוסס תקשורת הדדית, שיוויונית, חיובית,
התלמידים שלכם ירצו עוד ועוד.
תלמדו להפוך את הלימוד והתהליך לסיפור מרתק.
הם יראו בכם מודל ודוגמא, יסחפו אחרי הסיפורים, היצירות, הנגנים שתכירו להם,
ירצו לשמוע על התקופות והכלים ויהיו מוכנים להתאמץ על מנת "לזכות" בעוד ידע וסיפורים מכם.
זה הדדי, בתקשורת שיוויונית תגלו גם אתם דברים חדשים שלא הכרתם,
תגלו את עולמות הרשתות החברתיות שנותנות המון מוטיבציה והשראה לבני הנוער
ולא רק מכלות את זמנם לריק,
תגלו בעזרתם שיטות לימוד חדשות ונגנים שאולי לא הכרתם.
לסיכום:
זה לא פשוט ללמד, אבל אין ספק שזה המקצוע המתגמל ביותר,
כשזה מוזיקה- עולם המפתח יכולות הקשבה, התבטאות ויצירתיות- זה משמעותי עוד יותר.
אתם נוגעים בחיים של ילדים ומתבגרים,
ונותנים להם את הכלים הרלוונטיים ביותר לחיים בעולם החדש, גם אם הם לא יהיו נגנים מקצועיים.
אז עם כל העומס וחוסר הוודאות של השנה וחצי האחרונות-
אל תוותרו, תהנו גם אתם מהדרך, ותאספו לכם עוד קצת כלים לארגז הכלים שלכם כמורים.
אני מזמינה אתכם להרצאה הקרובה "באלי לתרגל"
הרצאה על משמעות התרגול ארוך הטווח,
מאפייני הלימוד של הדור הזה, ואיך ניתן לרתום אותו לעשייה ולבנות איתו מוטיבציה פנימית.
לפרטים נוספים והרשמה:
Comments