רון מרחבי בוגר אוניברסיטת תל אביב במוזיקולוגיה, בחינוך ובקונטרבס בהדרכת מיכאל קלינגהופר ואוניברסיטת מישיגן בקונטרבס בהדרכת דיאנה גאנט.
הקליט יצירות לקונטרבס שהזמין ממלחינים ישראלים. בעברו עורך בקול המוסיקה, מפיק אומנותי בפסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון ובמרכז למוסיקה ירושלים וכיום רכז תוכני מוזיקה בקאמרטה הישראלית ירושלים
ועורך לשון עצמאי.
או במילים אחרות - ד"ר רון מרחבי אחד האנשים הסקרנים והמגוונים שפגשתי.
איזה כיף שכתבת לי
מגיע לרון קרדיט גדול.
בזכותו עלה בי הרעיון לבחור בחודש פברואר כחודש הקהילה של MIA.
אלו היה כמה שבועות מרתקים בהם זכיתי להכיר יותר לעומק כמה חברים יקרים וללמוד מקרוב מה הם עושים,
יוצרים וחולמים.
רון ואני מכירים מתקופת התיכון העליזה בתיכון למדעים ואמנויות.
הופתעתי שזכרתי נכון על אף השנתיים שלוש שעברו מאז סיימנו את לימודינו:) רון הגיע כפסנתרן והקונטרבס היה אז הכלי השני שלו ורק בתחילת הדרך.
מי בכלל בוחר לנגן בכלי הענק הזה?
רון, כמו עוד סיפורים רבים שהגיעו אלי לאחרונה, מספר ש"במקרה" לפני שנים רבות,
צ"ל מנהל הקונסרבטוריון העירוני גבעתיים הציע לו לנגן בקונטרבס.
עד אז הוא ניגן שנים רבות בפסנתר והיה נגן "בסדר", אבל אותו מנהל מיתולוגי סיפר לו שיש כלי מיוחד
ש "שוכב לו במחסן ואין מי שינגן בו" ומשם התחיל הרומן.
הצליל העמוק של הכלי משך את רון, הענן הכבד, הצלילים היותר נמוכים + איזושהי נשמה יהודית עתיקה שהוא הרגיש שעוברת לה דרך המצלול של הכלי.
הצליל ה"חזני" של גארי קאר אותו צליל שגרם לרון להתאהב בכלי
סקרנות ופתיחות
הסקרנות של רון שזורה לאורך כל הסיפור וכנראה גם תוביל אותו לעוד מקומות רבים ומרתקים.
כמו שאפשר לראות מפסקת הפתיח של הפוסט הזה, רון עושה הרבה מאוד דברים שונים.
הרבה קשור למוזיקה, וחלק פחות.
הוא עסק לא מעט שנים בהפקה במרכז למוסיקה ירושלים משכנות שאננים בתכנית: "צעירים במרכז".
היה מפיק אמנותי של פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון,
במקביל רון ערך את תכניות הקונצרטים וגילה שהוא גם יודע וגם נהנה לתקן קורות חיים של נגנים.
(תארו לכם מה זה אומר על תיקוני הפוסט הזה:))
הוא למד ולומד ללא מטרה קונקרטית - אלא לשם הידע
רון למד ביצוע ומוזיקולוגיה ואפילו הצליח לשלב ביניהם.
על הדרך השלים תעודת הוראה בתולדות המוזיקה וספרות המוזיקה - ככה שיהיה:)
המטרה הראשונית היתה אולי ללמד בתיכון אבל מסתבר שהוא בכלל לא הלך לשם, זה כן שרת אותו בתכניות מוזיקלות מוסברות.
בגיל 40 הגיע המשבר עם הנגינה, ומכיוון שהוא כבר גילה את אהבתו לשפה ולעריכה הוא החליט להירשם ללימודי עריכת לשון החזרה לשפה המקראית, ליסודות משכה אותו, אולי כמו צליל הנשמה היהודית ששמע לראשונה כשפגש את הקונטרבס.
סוג של מיינדסט שכמעט לא פוגשים
לרון יש מיינדסט של התבוננות, סקרנות, למידה
ולהפתעתי לא עלתה בשיחה ביננו אפילו פעם אחת השאלה "מה יצא לי מזה?"
השאלה הזו שמעסיקה כל תלמיד תיכון של התוצר המוגמר, מתי יגיע אותו סיפוק מיידי או פשוט התאכל'סישל ללמוד מקצוע מכניס - פשוט לא מעסיקים אותו.
הוא הלך ללמוד בשביל ללמוד ולא מתוך כיוון למקצוע.
"שילך למוזיאון שיראה תמונות שיראה אסתטיקה היצירתיות האנושית"
זו העצה שהוא שמע מאחד מנגני הקונטרבס הגדולים כששאלו אותו: "איזו עצה היית נותן לתלמיד מתחיל?"
נשמע קצת כמו עולם רנסנס אבל כמה זה חסר לנו בתקופה שנראית כל כך תכליתית וקצת דלה.
פרנסה לחוד ומוזיקה לחוד
רון מפריד בין הפרנסה לאמנות.
כן, כידוע לנו קשה להתפרנס מנגינה, בטח ובטח בכלי כמו קונטרבס, בטח ובטח למי שבוחר לנגן מוזיקה נישתית פחות מוכרת.
אולי זה קצת צובט בלב,
אבל מצד שני יש בזה שחרור עצום. זה משחרר מגבולות ומגבלות והוא מצליח להציב לעצמו יעדים יצירתיים בצורות של מפגשים אינטימיים, כדי להרגיש שיש תכלית לאימונים ולעיבודים שהוא יוצר.
סקרנות שמנפצת דעות קדומות
מודה,
קשה לי להאזין ליצירות בנות זמננו!
אני מרגישה צורך בתיווך משמעותי כדי שאוכל ליהנות מזה או אפילו לשרוד את זה. וגם את נושא התיווך גיליתי במקרה בקונצרט שהייתי חייבת להיות בו בשביל התלמידים שלי.
אין מצב שהייתי בוחרת ללכת לקונצרט כזה מעצמי, אבל ההסבר הנעים והסבלני לפני אותה יצירה,
גרם לי ליהנות מהחוויה ולחשוב שאני בעצם כן יכולה ליהנות מהמוזיקה הזו אבל ...
בתנאי שהיא תהיה מתווכת כמו שצריך ובכלל שכל "הסטינג" יהיה ידידותי ומכיל.
רון הסביר לי שלא כל היצירות חייבות להיות כל כך מורכבות להאזנה. זו איזושהי דעה קדומה או לא ממש מבוססת שיש לי. קיימות לא מעט יצירות בנות זמננו שהן פחות אקספרימנטליות ויותר הרמוניות גם לאוזן פחות מיומנת.
האזנה זה לתת צ'אנס
אנחנו קצת התרגלנו שיהיה לנו כיף באוזן, שיהיה נחמד בזמן הפקקים.
אנחנו מתבלבלים קצת בין אמנות לבידור, לשניהם יש מקום בחיים שלנו,
אבל בואו ניתן צ'אנס.
בואו נהיה קצת סקרנים להאזין לדברים חדשים שאנחנו פחות רגילים אליהם, ונראה לאן זה יוביל.
מי יודע,
יכול להיות שזה "יתפוס" אותנו ונתחיל להעמיק בזה,
ויכול להיות שנגלה שזה ממש לא בשבילנו -וגם זה בסדר גמור
רק בואו נהיה קצת פתוחים לחוויות חדשות.
קצת להכיר מה קורה היום בעולם. להשאיר חלק מהדעות הנחרצות בצד.
זו פשוט הזמנה להתנסות.
הטיפ של רון לאימון:
הגענו לשלב השאלה הזהה - טיפ לאימון ותרגול
ורון נתן פה אחלה טיפ:
לקחת מרחק מהכלי.
זה אומר לנגן בראש ועם הידיים לא על הכלי.
זה דורש ריכוז אחר,
זה מאפשר לשחרר כל מיני אתגרים פיזיים של הנגינה ולהתרכז בהאזנה פנימית ותנועות הידיים.
בנוסף,
אם עושים את זה מחוץ לחדר האימונים שלנו זה דורש מאיתנו להתמודד עם רעשים שאנחנו לא רגילים אליהם
ורק זה לכשעצמו מחזק את "שריר הריכוז".
דניס ויטקר שמסביר על שיטת לאבאן שעוסקת בנושא
לסיכום:
להיות סקרנים!
להיות פתוחים!
זה תמיד מוביל לתגליות חדשות, לחיבורים מעניינים וזה תמיד ירענן את היצירתיות.
זה הצעד הראשון שאני מזמינה אתכם ואתכן לעשות.
ולבקשתי-
המדריך למאזין המתחיל למוזיקה עכשווית ולקונטרבס מאת ד"ר רון מרחבי:)
אנדרה היידו: דיוורטימנטו לכלי קשת (1987) בביצוע הקאמרטה הישראלית ירושלים. רוב הפרקים באווירה קלילה, במסורת הכתיבה האירופית - מכאן>>
יחזקאל בראון: פסנתרין - יצירה לסנטור ולשלישיית פסנתר, הממזגת בעיניי מזרח ומערב בצורה מיטבית מכאן>> (קונצרט מאוד ארוך. לחסרי הסבלנות שבנינו מומלץ מדקה 1:39:21)
ארוו פארת: "פראטרס" ("אחים") - מוזיקה חדשה/בסגנון עתיק, מאבדים את תחושת הזמן… מכאן>>